לא ניתן לסכם ולבטא במילים ספורות ,
תחושות...מחשבות  ורגשות .
עברנו תקופה מורטת עצבים ,
תקופה של חדשים ארוכים וקשים .
באותם הימים חרב עולמנו ,
גדול היה כאבנו וצערנו .

בשבוע הראשון והקריטי שלך בחיים ,
ספרנו דקות....שעות....וימים....
ליווינו אותך בשעות הקשות ,
עם הרבה תהיות, חרדות  ותקוות .
ימים של ייאוש, צער,תיסכול ודאגה
באשר תלך נוסיף ללכת לצידך .

מוזר היה - לא ישבת איתנו  בפרוזדור ,
ישבנו רק אנחנו - היינו רק ארבעה .
חיכינו שתגיע , שנהיה כמו תמיד -
             ח מ י ש ה .

בכל יום טיפחנו תקוות בכוחות משותפים ,
לא אחת השתדלנו להיות חזקים ואמיצים .
חיזקנו....תמכנו....עודדנו את רוחך ,
לא ידענו עד כמה עצומים כוחותינו .

חששנו כי לא תצליח להתמודד ולהתגבר ,
התפללנו לשלומך , פחדנו שלא תיכנע .
ידענו כי אתה לא מהנכנעים ,
תמיד דבק בכל משימה ומטרה .
כשפקחת עיניים וביקשת "קולה" לשתות ,
יכולנו לנשום לרווחה ולחייך  עם דמעות .

כאבנו בכאבך , סבלנו בסיבלך ,
יותר מכל שמחנו בשמחתך.
לו יכלו הקירות הקרים לדבר ,
היית שומע את הכאב .
כאב שידענו שעלייך עובר ,
ואת ליבנו לא חדל לייסר .

אנחנו מפקידים בידך את חייך ,
ומבקשים - שמור על עצמך !
אם לא למענך ,
לפחות למעננו ,
ולשלמות משפחתנו .

משנותרנו רק עם הזכרונות והתקוות ,
נקדיש לך את המילים המעודדות .
אתה ראוי לכל האהבה ולשבחים -
בשל היותך אתה עצמך ,
ובשל היותך הבן שלנו .
   אנחנו גאים בך !