פן הדוב בן 75

בבוקר אמרתי לריקי בשמחה שפו הדוב בן 75. ריקי אמרה יום אחרי
יום, את עסוקה בשטויות. הזמן עובר, הרגעים מתמוססים ואת שם
נוברת בערמת הזבל. לא ממש נעלבתי כי חשבתי שזה דווקא מקסים שפו
כבר בן 75 ושהוא עדין צהוב ולבוש באותו סוודר אדום וגם מוקף
באותם החברים וממשיך להיות מאושר מקערית מלאה בדבש. ואז אני
חושבת כמה בנאלי, הרי ערמת הזבל שעליה דברה ריקי, כוללת את
אותם המרכיבים אצל כולם ואף אחד כמעט לא מצליח לפסוח עליה
ולעבור למקומות אחרים בשלום. יש רגעים כאלו בחיים שאתה כביכול
קרוב וקשוב אצל עצמך, לא ממש קשוב לאחרים רק לזמן שחולף ולדוחק
של להספיק עוד משהו, גם אם הוא לא ממש חשוב או קריטי.
לפני שסבתא שלי מתה ישבתי אצלה בבית החולים. היה לילה. היא
שכבה במיטה וישנה. הבטתי באישה שאהבתי בעוצמות אדירות וחשבתי
,נו כך זה בסוף אצל כולם כנראה ואז היא פתחה את עיניה ואמרה לי
את המשפט האחרון שלה מבחינתי, היא אמרה לי "כל הזמן ילדים".
עברו כבר חמש שנים מאז שסבתא שלי מתה ועדין לא הצלחתי לפענח את
המשפט הזה למרות שאני חושבת עליו הרבה.
הימים ימי מלחמה ומה לעשות אנשים מרבים בחשבונות נפש מהסוג
הזה, יהיו מעיפים ושיגרתים ככל שיהיו.
בינינו המלחמה הזו עוברת על רובינו בשינקין בשמש, אין עבודה,
בפאבים בערב, שתויים מאוד, יש תרוץ, ובקריאה מתמדת של חומרים
רוחניים מהסוג הנאיבי ביותר, מה לעשות.
בגלל אותה מלחמה, חגגנו את יום ההולדת של שירלי באיחור.
המכונית הזהובה של מיקי דהרה על כביש חיפה תל אביב וחצתה אוויר
וגבעות בדרכה ליערות הכרמל. הרעיון היה יום כיף נשי במיוחד
שכולל חלוקים לבנים, עיסוים מגוונים וארוחות בריאות מהסוג
המשמין. לא נעים להודות אבל בימים שכאלו שבהם הצבא עמל על קוו
הפרדה, אנשים מתפוצצים בדרכם לעבודה ולאירועים והחוויה
הקולקטיבית היא של אשמה בושה ופחד, נחמד להניח לכל ולנסוע עם
שתי חברות לארץ הכלום. עלי לציין גם ששירלי בהריון והנטייה שלה
ללבוש בגדים וורודים בעיצומו של מצב, צובעת הכל בסוג של
סוריאליזם מלבב ושקט נפשי. יום קודם אחרי שהאזנתי לנאום של
ריקי הבנתי שאני בדיכאון עמוק, שכבר חודשים לא עשיתי עם עצמי
כלום ושכנראה יעברו עלי עוד מספר חודשים כאלו, אבל אושו אומר
שהכל לגיטימי וכפי שכמה מחברי הטובים מצאו נחמה בידיהן האמונות
של נערות הליווי המקומיות, אני התמכרתי לאושו  ולתיאוריה
האידיוטית שלו ועל כך עמכם הסליחה. המחשבות שלי מפותלות כמו
העלייה למלון שעוברת דרך היער שנראה היום ירוק במיוחד,גשם
מתחיל לרדת בקלילות מרחף על פני צמחיה עבותה, לשירלי יש בחילה
ובבחילה הזו ובילדה ששוכנת לבטח בגופה אני מוצאת סוג של שגרה.
לא יתכן שהמצב כל כך רע אם אנחנו ממשיכים להביא לעולם ילדים.
אחר כך סיכמנו עם הבחורה בקבלה על:
שבדי
שיאצו
טיפול פנים
שתי ארוחות
ותודה רבה.
והדרך חזרה בלילה. מהדורת חדשות ברקע, לשירלי עדין יש בחילה,
מיקי כבר בפלפון ועבר יום כזה של כלום והכל כאילו בסדר ונעים.
לילה טוב ג'נין. נדמה לי שהבנתי סופסוף למה סבתא שלי התכוונה.