מעולם לא ראיתי בעיני,
לכן אני רואה,
לכן אני זוכר דברים,
שאתם לא פעם שוכחים.

כבר שנים רבות שלא שמעתי באוזניי,
לכן אני שומע, לכן אני מקשיב,
לדברים שאתם לא פעם מהם מתעלמים.

בעוד הקיץ לוהט בחומו,
הייתי אדם שאיבד וקיבל את מומו.
בעוד אתם השתכשכתם לכם בין הגלים,
הייתי אני בבית החולים,
עם חמישים אחוז תקווה לחיים.

ובאותה שעה ובאותה שעה,
מה התרחש באותה שעה?
זאת לעולם לא אדע,
כי אז אבדה לי ההכרה.

בעוד הקיץ זורם וכולכם צוהלים,
אני התעוררתי בבית החולים,
המום וכואב אך עם תקווה לחיים.

ובאותה שעה ובאותה שעה,
מה שידר הרדיו באותה שעה?
זאת רק אדמיין אך לא אדע,
כי אז אבדה לי השמיעה.

חלפו ימים, חלפו שנים,
היו משברים, היו קשיים.

אך כדרך העולם כדרך החיים,
שגם הפצעים הקשים ביותר מגלידים,
הלכתי קדימה למרות הקשיים,
ועל אף בדידותי מצאתי לא מעט חברים.

ובאותה שעה ובאותה שעה,
את מי פגשתי באותה שעה?
זאת גם אזכור וגם אדע,
כי אז חזרה אלי השמיעה.
לא זו שבאוזני השמאלית,
גם לא זו שבימנית,
אלא שמיעה אחרת וייחודית,
קראתי לה שמיעה פנימית,
כי השמיעה שבאוזניי,
פשוט עברה אל תוך ידיי.

עכשיו אני שונה אני אחר,
אני חרש וגם עיוור,
אך דווקא בגלל זה אני לכם חבר,
כי למרות שלא פעם אני עצוב וכואב,
ובחדר רוב הזמן יושב ומסתובב,

אני שומע אני מקשיב לכם יותר,
יותר מכל אדם אחר!