עלם חמד צעיר,
בן למשפחת טובים,
יצא יום אחד
לתלות את בגדיו הרטובים.

לפתע פתאום,
הבחין בייצור,
פיה-נערה,
עם ראשה העטור.

חייך לה חיוך,
חשף שיניים צחורות,
כמה כי תשלח לו
נשיקות בצרורות.

ראשה אף לא נד,
כמיהתו נשברה,
ונשבר גם חיוכו,
למראה הצרה.

הנערה נעלמה,
הפיה התכלתה,
והעלם- נפל למשכב,
הוכנס למיטה.

הבריא להפליא,
תוך ימים מספר,
והחליט לחפש-
"אתור כל גיא והר!"

הוא רץ בדרך,
הוא רץ בשדות,
את מי הוא יפגוש?
מעניין מאוד!

לאחר שפגש
בפלוטו וגדי,
אוכזב כי לא ידעו הם
היכן העלמה היא.

פגש בדגולים,
חכם סיני, אשתו,
אך אבוי, כי גם הם,
לא ידעו היכן פייתו.

לפתע פתאום,
באחד הימים,
הבחין הוא בעיטור
מוכר ממרחקים.

קפץ וזינק,
רץ כמטורף,
הלא זהו הרגע
אליו כה שאף.

הגיע אליה,
אחז בידה,
וכאות של נימוס,
גם קד לה קידה.

"אתה הוא זה"
אמרה בהיסוס,
דומני כי מחובתי
אליך חיוך.

אחז בה ברוך,
נשק בתשוקה,
ותוך זמן די קצר,
הם התנו אהבה.

"נפרד עתה,
כל אחד לדרכו,
הלא פייה אנוכי,
ואתה בן אנוש."

אבוי לו לעלם,
העולם כה אכזר,
אך חייב הוא להכיר,
בגורלו המר.

"נשקי לי עוד פעם,
אחת אחרונה,
ואלך ללא שוב"
אך לא נענה.

נעלמה הנערה,
התכלתה הפייה,
והכביסה שתלה,
כבר מזמן דהוייה.