"אתה שונה... לעזאזל שונה! אתה לא מבין?" לחשה בתקיפות לחישן
הקול שלו. הסב הוא את מבטו אל פניה וקרא "שונה זה לא כמוך? אה?
כמוך אני לא יוכל להיות גם לא בעוד מיליוני רווחי שקיעה. את
בנית אותי למטרות הלא נכונות ועל כך אני צריך להתמודד עם
רגשות? מה אני עשיתי לך שאת מקשה עלי עם עול כזה? רג..."
"רגשות אתה מבין... אותי אתה לא." אמרה. "או קיי... אני מבין
שמתפקידך היה לשתול בי מוח, הבנה ואולי קצת יכולת להבין איך
פועל גוף אנושי. אבל למה בשם חמשת הקדושים את שמת בי רגשות?"
רטן כאשר שואב עצמו דרך עיניה לתוך ליבה. נמסה היא מעקשנותו
וממבטו המבולבל, הסבה ראשה ללכת בעוד הוא ממשיך ומקשקש על
מועקתו לגבי הרגשות. טפיחה חזקה בחזה וטעם הדם אשר התפשט בפיה
שינה פרצופה באחת מפנים של התרגשות וכמיהה לפני הפתעה וכאב.
הסתובבה היא חזרה לבוריס, מרימה מבט מהנקב מעלה העשן בחזה אל
עיניו ריאותיה ההולכות ומתמלאות נוזל סמיך ונשמותיה נעשות
איטיות וקצובות דיבוריו של בוריס הפכו למלמול מעורפל וחסר כל
פשר. "את מוכנה לא למות שאני מדבר אתך?? עוד לא סיימתי!" חוט
אדום, מבריק נמתח משיפתה התחתונה אל עבר ריצפת הברזל החלודה
ובמבט ריק וצעד כושל אחרון נשפה: "אני כן..."