לחזור אחורה,
לשאול שאלה אחת, בכל פעם
שלא היתה נותנת לדברים לעבור,
כמו רוח בחוף
אלא משאירה סימנה עלי.

השבוע עומד להסתיים
והחבר הכי טוב שלי נמצא על ספינת משא
ואני מחכה על חופים, מחכה שיחזור
בציפייה מורטת עצבים לשובו,
ולשובם של החיים הטובים.

מחכה כשתחזור,
כשתעגון כבר על חוף
ואוכל ללטף את
ראשך הנח על ברכי,
כמו נזיר מכונף
ואני הלוחם שבע הקרבות.

כששנה של שקרים תסתיים,
נוכל לחגוג עשור.
כשהאשליה תסתיים
אוכל לראות
את הדברים לאשורם.

אני לא נראית כמו אדם שמכיר את עצמו
אני לא מזהה את עצמי במראה.
לפעמים, לעיתים,
בשבריר של שניה,
אני יודעת-
שגם על תשתית של מישהו אחר
הכתב שלי הוא שלי.

"כששנה של שקרים תסתיים.. נוכל לחגוג עשור"....

והשקרים לא נגמרים
והמחר לא נסגר
ואין מחיר שניתן לשלם,
בעד אתמול מסודר.

ולא איכפת לי, לא איכפת
כבר מכלום, חוץ מהכול.

אבל כואב לי, ולוחץ לי
ואין לי אוויר - יותר.




(97)