מתחת לחלום הייאוש והתקווה
אל מעמקי ההבנה,
"תעזבו אותי במנוחה"
הוא פולט באנחת רווחה קלה
ומתגלגל לכיוון האש שנפלטת בשריקה חדה.
"אל תפחדי - אני איתך"
הוא אומר ותופס את ידה
בדיוק לפני שהיא נפלה
ללוע המוות האדומה.
עכשיו הם יושבים על מדף אבן
במעמקי האדמה,
מתנשפים ומשתעלים,
הם אינם רואים את הצללים המתקרבים
שאף פעם לא מפחדים.
חומה קטנה משריונות של צבי ביצה
נבנתה סביבם לפתע ובחוסר מנוחה
והם נלכדו שם מתחת לאדמה.
לעולם הם לא עזבו את אותה מחילה
אבל לפחות הם היו מוגנים מכל רע.