|
שני עורבים שחורים על חוטי החשמל
צופים בנו מלמעלה
את צעקתם הם משחררים ללילה
שכל העיר תשמע
שאין אתה ואין אני
ואין כבר ביחד
הם רואים מלמעלה
איך השנאה מפעפעת בך
אלי
העורב השחור מדדה בשדרה
עיניו באדמה
כמו עיני שלא מעזות להביט עוד |
|
|
לא שניצלים!
שנאוצרים!
ולא על הגב!
על האוזן!
ד"ר מישה רוזנר,
מתגונן ומסבך את
עצמו עוד יותר
כשהוא ניצב ערום
מול זאת שאהבה
את התל אביבי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.