היו הייתה פעם ילדה ששמה יעל .  יעל הייתה ילדה חכמה ויפה
ובריאה ולא היו לה בעיות מיוחדות בחיים חוץ מאחת.  כבר מאז
שהייתה קטנה תמיד הייתה לה דלקת עניים, דלקת כרונית, כמו שאמה
הייתה נוהגת לומר ולמרות שיעל לא ממש הבינה את משמעות המילה
כרונית היא נורא נהנתה להגיד אותה תמיד כי זה נשמע לה מסובך
ומכובד .  מאז היותה בת שנתיים ענייה של יעל תמיד היו אדומות,
שורפות ומגורות ואף אחד לא הצליח להבן למה .  הוריה לקחו אותה
להמון רופאי עניים והיא עברה המון טיפולים ניסיוניים וניסתה את
כל סוגי טיפות העניים שיש, אבל תמיד הרופאים הגיעו לאותה
מסקנה- שאין להם שמץ של מושג מה לעזאזל לא בסדר בעניים של יעל
!  אפילו כשהייתה בת שבע היא נבדקה על ידי מנתח עניים מפורסם
מארה"ב, היא נורא התרגשה מהבדיקה וישבה בציפייה בכסא המפואר
שלו עמוס המכשירים בזמן שזה בדק היטב את ענייה אך גם הוא היגיע
לאותה מסקנה שהגיעו כל קודמיו, הוא לא הצליח להבין מה לעזאזל
לא בסדר בעניים של יעל !  מאז כבר כולם החלו להתייאש ויעל כבר
בקושי הלכה לבדיקות אלא אם היו מודיעים על איזה טיפול עניים
חדשני שיצא אך גם אלו בסופו של דבר היו מתגלים כושלים כתמיד .
יום אחד יצאה יעל לשחק כהרגלה במגרש המשחקים ולאחר מספר
סיבובים מתישים בקרוסלה התיישבה לנוח באחד הספסלים שבגן .
לידה ישב איש זקן אם זקן ארוך ארוך שמרוב זקן, חשבה יעל, כבר
לא רואים את האיש שמאחוריו .  פתאום פנה האיש הזקן אל יעל ושאל
"מה קרה לך, ילדה חמודה ? " , בתחילה נבהלה יעל מפנייתו של
האיש הזקן כי כמובן שאמה חזרה ואמרה לה לא פעם שאסור אף פעם
לדבר עם זרים ! וחוץ מיזה האיש הזה נראה לה קצת מפחיד שלא לדבר
על זר .  אבל היה לו, לאיש הזקן הזה, קול כל כך רך ונעים שיעל
חשבה שמישהו עם קול כזה לא יכול להיות מסוכן וחוץ מיזה מה כבר
יכול להזיק בשיחה .  " לא קרה לי כלום " ענתה, " בעניים, אני
מתכוון, מה קרה לך בעניים ?, למה הן כל כך אדומות ? " הוסיף, "
יש לי דלקת עניים כרונית ! " היא ענתה מתגאה ונהנתה מן
ההזדמנות שניתנה לה להשתמש במילה כה מסובכת .  " הייתי אצל
מיליון רופאים ואפילו מנתח עניים מפורסם מחוץ לארץ בדק אותי
ולאף אחד מהם לא היה מושג מה לעזאזל לא בסדר בעניים שלי "
הסבירה יעל לאיש הזקן .  ואז האיש הזקן התקרב לפתע ליעל והסתכל
הישר לתוך ענייה ומבטו היה כה בוחן וחודרני עד שיעל הרגישה
כאילו הוא מסוגל להסתכל לתוכה וצמרמורת עזה עברה בגופה .  "אני
יודע מה לא בסדר בעניים שלך " אמר,  " באמת, מה? "  " הן
צריכות לבכות "  " לבכות ?! " תהתה יעל " כמה מצחיק " הוסיפה,
" אני אף פעם לא בוכה, ילדים גדולים לא צריכים לבכות ! "  "
זאת כל הבעיה, " אמר האיש " העניים שלך צריכות לבכות, אם תבכי
הן יבריאו וכל הבעיה תיפטר . " וברגע שסיים האיש הזקן את דבריו
הוא קם, קד לשלום והלך.  לבכות, חשבה יעל, כמה מוזר, אבל אם
האיש הזה היה כל כך זקן הוא בטח גם היה נורא חכם, אז הוא בטח
גם צודק .  וכך החליטה יעל ללכת בעקבות עצתו של האיש הזקן
ולנסות לבכות .  אבל בעצם איך תבכה ? הרי מאז שהייתה תינוקת
היא כבר לא בוכה ומסתבר שזה לא פשוט לבכות ככה סתם בלי סיבה .
' אני צריכה סיבה ! ' , החליטה יעל, ויצאה לחפש אחריה .  הלכה
יעל אל אמה ושאלה אותה " אמא, מתי את בוכה ? "  " כשאנשים
מתייחסים אלי לא יפה ומעליבים אותי, אז לפעמים אני בוכה "
השיבה  " אבל אמא, את יכולה להגיד לאנשים שנעלבת והם מיד יבקשו
סליחה, תשלימו, ושוב תהיו שמחים וחוץ מיזה אלי אנשים מתייחסים
נורא יפה ואני אף פעם לא נעלבת " טענה יעל ברוגז .  " אז אין
לך סיבה לבכות " אמרה לה אמה .  המשיכה יעל בחיפושיה אחר סיבה
לבכות והלכה אל אביה " אבא, מתי אתה בוכה ? "  " לפעמים, יעלי,
כשאין לי כסף, אז אני בוכה " ענה  " אבל זה מגוחך, אתה תמיד
יכול לעבוד קצת יותר או לחסוך קצת יותר ואז יהיה לך שוב כסף
וחוץ מיזה לי אף פעם אין כסף וזה לא מעציב אותי בכלל ! " השיבה
לא יעל באכזבה . " אז אין לך סיבה לבכות " אמר לה אביה .  
הלכה יעל לאחותה הגדולה בתקווה שהיא תעזור לה למצוא סיבה לבכות
" דנה, מתי את בוכה ? " שאלה, " כשחבר שלי זרק אותי, אז בכיתי
" ענתה אחותה " אבל תמיד תמצאי חבר חדש, אז למה לבכות בגלל
הישן וחוץ מיזה לי בכלל אין חבר שיזרוק אותי " התעצבנה יעל "
אז אין לך סיבה לבכות " השיבה לה אחותה .  התרגזה יעל על שאינה
מוצאת סיבה לבכות .  יותר מאוחר, בארוחת הערב, פנתה יעל לסבה "
סבא, מתי אתה בוכה ? " שאלה " כסבתא שלך מתה, יעלי, פעם עוד
לפני שנולדת, אז בכיתי "  " אבל זו לא סיבה לבכות, סבא, הרי
אתה מדליק לכבודה כל לילה נר יפה שדולק גם כל היום והיא יושבת
בגן עדן, מסתכלת עליך בחיוך ומחכה לך וחוץ מיזה אני לא מכירה
אף אחד שמת " ענתה, " אז אין לך סיבה לבכות " אמר סבה .  אחרי
ארוחת הערב פנתה יעל לחדרו של אחיה הקטן .  הוא בן ארבע והוא
בוכה הרבה, חשבה, ' בטוח תהיה לו סיבה לבכות גם בשבילי ! '  "
אורי, תגיד לי, מתי אתה בוכה ? "  " כשאני רוצה משהו ולא
נותנים לי אותו, אז אני בוכה " ענה אחיה "אבל זה מצחיק, כי אם
תבקש ממש יפה ותרצה מספיק חזק, תוכל לקבל הכל וחוץ מיזה אין
משהו שאני ממש רוצה ולא נותנים לי אותו " הסבירה לאחיה  " אז
אין לך סיבה לבכות "  "לילה טוב אורי "  "לילה טוב . "  יעל
הלכה לישון מחוסרת תקווה ולמחרת, כשהגיעו הדודים לביקור,
החליטה לעשות ניסיון אחרון ושאלה את בן דודה " ערן, מתי אתה
בוכה ? "  " כשאני בטירונות, בצבא, ואני מתגעגע לכל המשפחה
והחברים, אז לפעמים אני בוכה " ענה " אבל אתה יודע שתראה את
כולם בקרוב ושכולם חושבים עליך ואוהבים אותך אז איזו מין סיבה
מטופשת זאת לבכות וחוץ מיזה אין אף אחד שאני מתגעגעת אליו
במיוחד " ענתה לו יעל בייאוש " אז כנראה שבאמת אין לך סיבה
לבכות . "  יעל כבר התייאשה סופית והשלימה אם העובדה שדלקת
העניים הכרונית שלה תישאר לעולמים, כי איך היא תוכל למצוא סיבה
לבכות כשכל העולם מסביבה  כל כך יפה וטוב בענייה ומלא באנשים
שלמרות שהם בוכים מסיבות נורא מטופשות, היא נורא אוהבת אותם .
וכך בלי להרגיש אפילו החלה דמעה יחידה וזכה זולגת מעינה
השמאלית של יעל כנוצרת בתוכה את כל היופי, הטוב והאהבה שהציפו
את ענייה בכל השנים, ואחיה עוד אחת ועד ובמהרה החלה יעל בוכה,
בוכה על יופיו של עולם ויופיים של החיים בעולם הזה, ובאותו
הרגע ענייה של יעל הפכו נוצצות ובריאות ודלקת העניים הכרונית
נעלמה כלא הייתה מעולם .  יעל שמחה, רק היה לה קצת עצוב על כך
שבטח כבר לא הזדמן לה להשתמש במילים מסובכות כמו המילה כרונית
.  מאז יעל כבר גדלה וגם אותה אנשים העליבו לפעמים, גם לה
לעיתים רחוקות נגמר הכסף, אהבות שהיו לה נגמרו בפתאומיות,
אנשים שהכירה מתו, היא למדה שלא מקבלים כל מה שרוצים והרבה
פעמים גם הרגישה געגוע לאלה שאהבה אבל היא אף פעם לא שכחה את
דלקת העניים, את האיש הזקן והחכם ואת החיפוש שלה אחר הסיבה
הנכונה לבכות ורק כאשר התחיל איזה גירוי מציק או אדמומיות באחת
העניים, רק אז בכתה יעל וגם אז אם חיוך גדול מרוח על הפרצוף
טריקי, אני מקווה שתזכרי לבכות רק המסיבות הנכונות.