דיי, עזבו אותי במנוחה.
אני כואב עכשיו.

כולי לבד כעת,
מלקק את הפצעים.
שם פלסטר פה, קצת יוד שם,
מנסה לאחות עצבים מדממים.

מכניס ידיים עמוק עמוק בפנים,
לאמת הכי אמיתית,
לתקוות הכי נואשות,
לשנאה הכי תהומית.

מעלים הגוויות מאחורי הפינות,
הופך השחור לאפור.
מלטף נפש בוכייה,
מתקפל לתוך תוכי,
עוצם עיניים,
ונעלם.