נעלתי את הדלת? רגע, בוא נראה... אממ... כן. אני חושב שכן. לא!
לא נעלתי. מה אני, אידיוט?
שיט, אין לי זמן עכשיו ללכת לנעול... אבל אם אני לא אנעל הם
ייכנסו לי לבית וימצאו את הכל, הם יאכלו לי את כל האוכל וישרפו
את מה שיש לי!
מה לעשות, מה לעשות...
טוב, נלך לנעול, ממילא אף אחד לא מחכה לי, אני רק מעט אאחר
להגיע אל הפינה הקבועה שלי.
הנה, עוד מעט אני מגיע... או.קיי- הנה המפתח.
אה! כבר נעלתי! איזה גאון אני, הא?
או שהם נעלו לי את זה מבפנים... לא, הבית נראה חשוך מכאן, הבית
ריק. הם לא נכנסו. יופי. טוב, עכשיו אני חייב לטוס לרדיו. הם
לא יתנו לי לשדר יותר אם אני אאחר עוד פעם. כאלה אנשים
נחמדים...
טי דה דה דה לה, טי דה לה לה...

מונית! אתה מגיע לבית החייל? יופי. כמה זה? 45?! אה, בסדר,
חשבתי שאתה אומר 45, כבר נבהלתי. 15 זה נורמלי. כבר נבהלתי,
חשבתי שהם העלו את המחירים, לראות איך אני מגיב. לא, לא
התכוונתי לנהגי מוניות. נהגי מוניות הם עוד בסדר, כשהם לא
סמויים. עדיף שאני אהיה בשקט, יכול להיות שהוא סמוי. יכול
להיות שהוא מתכנן לעשות לי משהו... יכול להיות שהוא מספר להם
הכל...
או. קיי, בצומת הבאה אני אפתח את הדלת מהר, וארוץ לתחנה. זה רק
חמישה רחובות. אני אספיק להגיע, אבל מזיע. לא נורא, ממילא אף
אחד מהמאזינים לא יריח. אולי רק המפיקה. טוב, נו, ממילא אני
שונא את החלאה הזאת.
הנה, הנה אני מגיע כבר... יופי, הם לא נעלו לי את הדלת. טוב,
את באמצע השידור? או.קיי, אני לא מפריע לך, אני אהיה בשקט.

אני משדר אחריך, נכון? טוב, טוב, אני אשב כאן בשקט. מצטער. לא
התכוונתי. עוד רבע שעה יש לתוכנית הזאת. שכחתי מזה לגמרי. ככה
זה כשהם באים אליי כל יום ומעבירים לי זרמים חשמליים עם
אלקטרודות בלילה. אבל יכול להיות שאני רק מדמיין את זה?
כן, הרי הבקבוק של הבירה היה שבור על הרצפה אם הם היו פותחים
את הדלת. הייתי שומע אותם. וגם החלונות ממוגנים עם לוחות מתכת
חזקים, רק חום גבוה מאוד יכול לעשות להם משהו. אבל כשאני בחוץ,
יכול להיות שהם מצותתים לי וצופים בי מהמכוניות שלהם.

הנה, עכשיו החדשות. זה עושה אותי כל כך חלש. הכל שקרים
מעוותים! זה שקר! לא, אסור לי לשמוע! אלה שקרים!
אהההההההההה!!! אני לא שומע, אני לא שומע!
אה, הו, סוף סוף זה נגמר. או.קיי, אני עכשיו צריך לעלות
לשידור. אחת, שתיים, שלוש...
שלום לכם, מאזינים, כאן האיש ללא שם, מי ששומעים את התוכנית
עכשיו בפעם הראשונה- אני לא אומר את השם שלי כאן בתכנית מטעמי
בטיחות. למי שלא שמע את התחזית, היום יהיה יום שמש חם מדי, 15
מעלות בחוץ. אני ממליץ לכם גם היום לא לצאת מהבתים, אתם תישרפו
בחוץ מהחום... אם אתם שומעים אותי ברכב שלכם, תנחומיי.
היום אני רוצה לדבר אתכם על אמצעי המיגון נגד ההם. למי שלא שמע
את התוכניות הקודמות- "הם" אלה האנשים שעוקבים אחריכם, שומעים
את כל מה שאתם אומרים, ושרושמים לעצמם את כל הפרטים שלכם, ויום
אחד הם יחטפו אתכם ויהפכו אתכם לחיילים שלהם או למרגלים, חסרי
זהות. אז איך מתמגנים נגדם? שאלה טובה.

אני אומר לכם כבר עכשיו- אין הרבה אמצעים להתגונן מפניהם כשאתם
לא בבית. כשאתם לא בבית הם יכולים לראות אתכם בכל פינה, לשמוע
את כל מה שאתם אומרים ועושים ולעקוב אחריכם. הם בכל מקום. גם
אנשים שנדמה לכם שהם כמוכם, לא שייכים להם- הסיכון שזה אחד
מ-"הם" הוא 9 מתוך 10 אנשים, לפי בדיקה פשוטה שערכתי ואותה
תיארתי בתוכנית שעברה.
מה שכן אתם יכולים לעשות, בכל הקשור למיגון מבחוץ, זה לבטל את
כל הכרטיסים שיש לכם, לבטל לעצמכם את תעודת הזהות, לבטל כל
כרטיס שנותן עליכם פרטים. לבטל כל רישום שלכם. תשאירו רק את
הכרטיסים ההכרחיים, וגם אותם אני ממליץ לשנות- לתת לעצמכם בהם
כמה זהויות שונות, כדי שהם יתקשו לעקוב אחריכם.
בכל הנוגע למיגון של הבית, אני ממליץ לכם בחום לחזק את החלונות
עם פלדה שקשה להתיך, הפלדה הכי יקרה שאתם יכולים להשיג. אם אתם
מאלה שרוצים אוויר בבית, אתם יכולים לפתוח פתחים קטנים בתקרה
או בכל קיר שפונה אל החוץ, אבל פתחים קטנים שאף אחד לא יכול
לעבור דרכם ואף אחד לא יכול להפוך אותם לגדולים יותר.

ברגע שאתם נכנסים לבית, שימו בקבוק זכוכית על לוח עץ שאתם
תחברו לדלת שלכם, וזה ייפול ויעיר אתכם במקרה שהם ינסו לפרוץ
לכם לתוך הבית. אה, שכחתי לציין, שכמה שיותר מנעולים ככה יותר
טוב. אם יש לכם אפשרות ליצור קודים סודיים למנעולים, זה
משובח.

בכל הנוגע למיגון פנימי, וכאן אני מתכוון לאוכל שאתם אוכלים
ולמוצרים שאתם משתמשים בהם- להימנע מהשמות הגדולים והמפורסמים,
מהמאכלים שמפרסמים לכם בטלוויזיה ובכל אמצעי תקשורת אחר.
תתייחסו לטלוויזיה ואל הרדיו כאל מכשירים שמזהירים אתכם מפני
המאכלים שהם עלולים להחדיר בתוכם חומרים שישפיעו לכם על כוח
ההתנגדות.
לכל פרסומת שאתם רואים- ואני מעדיף שבכלל לא תראו, אבל יש
פעמים שהם כן מצליחים להחדיר עוד פרסומת לתוך המוח שלכם-
תתייחסו ההיפך ממה שהיא אומרת. לקנות שווה לא לקנות, וכך
הלאה.
כל מוצר שיש לכם אני ממליץ לנעול בתוך קופסאות עם קודים, כדי
שהם לא יוסיפו או ירעילו את האוכל שלכם, אם וכאשר הם ייכנסו אל
הבית שלכם.

זה הכל להפעם, ובתוכנית הבאה אני אדבר אתכם על ההשפעות השונות
של החדשות שאתם שומעים, רואים וקוראים.
יופי, לפחות הפעם אף מאזין לא התקשר. כבר פחדתי, שאולי אחד מהם
יתחזה למאזין וישאל אותי מאיפה אני יודע, אולי עוד איזה מאזין
ינסה לחקור אותי ולהוציא עליי פרטים, או עוד מאזין שישכנע אותי
שאני טועה. זה טוב, זה טוב שלא היו היום מאזינים.
טוב, עכשיו, אני חייב לרוץ הביתה. לא להתעכב. להגיע מהר, לפני
שיתפסו אותי- הם מחכים בוואן השחור מול הבית. להיעלם,
להיעלם...

רגע, מי אלה?! שיט, הם קלטו אותי או משהו! למה הם עומדים
בכניסה לבניין שלי? הם מנסים להיכנס!
שיט, אני חייב לברוח, אסור שהם יראו אותי...
אבל הם יפרצו לי לבית! לא! הם נכנסים לבניין... מה לעשות, מה
לעשות?...
הם יוצאים! הם יוצאים! מה, הם לא לקחו כלום?!
הם בטח ניסו לגעת לי באוכל, הם בטח לקחו פרטים, תמונות... לא,
הם לא החזיקו כלום. הנה, הם נוסעים.
הדלת סגורה. נעולה. אין סימני פריצה.
הידית בסדר. רגע, יש כאן פתק... איך הם הצליחו להכניס אותו?
אני צריך למצוא דרך לאטום את הרווח בין הדלת לרצפה...

זה שקר. הפתק הזה הוא שקר. הם לא מחפשים אותי מאהבה! הם לא
המשפחה שלי, המשפחה שלי מתה. אבא שלי מת מזמן, אין שום לוויה.
הם רוצים שאני אבוא, כדי שיוכלו לתלוש ממני את הנשמה שלי. הלב
שלי, הלב... ניצלתי. ניצלתי מהם.