זאב בודד חי לו במדבר שלו בשלווה ובנחת.
עשה את אשר ציווה עליו המדבר.
וחיכה ליום המיוחד שבו יוכל לצאת ולחקור את בדידותו ולהגשים את
עצמו.
אבל יום אחד הגיע למדבר שלו דמות יפת טוהר ויפת מראה.
הזאב הבודד נשווה בקסמה.
ולא כהרגלו ניגש בפזיזות ורחרח.
אותה דמות מקסימה הייתה מלכת המידבר.
מלכת המידבר הוקסמה מאופיו של הזאב .
ליטפה אותו האכילה אותו נתנה לו מקום מסתור מהרוחות הקרות  של
המידבר ומבדידותו.
יום אחד היא נזכרה שהיא מלכת המדבר.
והמדבר מצווה עליה להיות לבד.
ולכן היא לא יכולה להמשיך לחיות לצדו של הזאב .
הזאב ידע שזה יגיע הוא הריח את זה באוויר .
ולכן לא נירתע.
מלכת המדבר ידעה מלכתחילה שזה לא יעבוד.
אבל בכול זאת לא חשה בטוב כשהגיעה הזמן לבשר לזאב את הבשורה.
כי היה לה טוב עם הזאב.
הבדידות נעלמה היה לה עם מי לבכות, לצחוק ולהעביר לילות קרים.
ומצד שני היא לא הייתה יותר לבדה וזה הרתיע אותה .
מכיוון שזה מה שהיא צריכה בשביל לפרוח.
הזאב ידעה שבשביל לפרוח הוא צריך בדידות ולכן לא ניפגע ממלכת
המידבר ואמר לה שהבדידות היא כמו פרח המידבר כשיש לה מים היא
פורחת וכשאין לה מים היא משקה את עצמה.