הוא עצוב, הוא בטח חושב עליה, זאתי שפגעה בו יותר מכל דבר אחר,
אבל הוא עדיין אוהב אותה.
ואני - עצובה. אני חושבת עליו, שפגע בי קצת , אולי אפילו לא
בכוונה, אבל אני עדיין אוהבת.
הוא מבולבל, הוא לא יודע במי לבחור, בחלומית הזאת, האהבה
הראשונה שלו, או בי, אחת שנחתה עליו משום מקום.
אני מבולבלת, אני לא יודעת במי לבחור, במדהים הזה, שיודע לגרום
לי לחייך ושאני תמיד מחייכת שאני חושבת עליו, או בזה שגרם לי
לשכוח אותו, פחות מדהים- יותר מקסים.
נחתתי עליהם בלי שום הודעה מוקדמת, הם סולדים.
הוא לא מרגיש טוב, לא מוכן להיפתח, מבקש ממני טובות ומי אני
שתסרב?
אני מוכנה להוריד בשבילו את הירח.
כואב לי שכואב לו, מה זה אומר?
הוא אומר שהוא מרגיש אליי משהו, לא יודע, לא רוצה לדעת, לא
אוהב לדעת.
ואני, יושבת פה, מחכה לתשובה, לסימן, משהו שיאיר לי את הדרך.
בסופו של דבר כמו בכל הסיפורים הטובים- הוא יהיה עם אהבת האמת
שלו, זאתי שלמרות שהיא פגעה בו כל כך הרבה הוא עדיין אוהב
ותמיד יאהב.
והוא ספק ייצא עם החלומית, ספק ימשיך הלאה- לא אתי.
ואני- ימשיך להיזכר מדי פעם.
אולי אחייך, אולי אבכה.
בסופו של דבר אני- כן, גם אני ימשיך הלאה, כמו תמיד.