"אבל, שהיה קסם יפה" אמרה בהתלהבות בזמן שרפרף בספר הקסמים
העבה שהחזיק. הוא הרים את ראשו, שהיה תקוע בספר, והוציא את מקל
הקסמים מכיסו. "אברא קדאברא" לחש ומיד רצפת הבית כוסתה בורדים
אדומים. אביתר היה מוכן לעשות הכל בשבילה, הוא כלכך אהב אותה.
לא משנה כמה מדהימים הקסמים שהיה עושה, הוא תמיד אמר שהיא
הייתה יותר מהכל. הוא כבר ראה אנשים נעלמים לנגד עיניו, פילים
עפים ועצים שיכולים לרקוד, אבל כשהיה מסתכל לה בתוך העניים,
היה מקבל תחושה של מן סחרור כזה. והיא? היא לא בדיוק הרגישה
אותו דבר. היא חשבה שאולי היא לעולם לא תרגיש ושאולי כדי
לעזוב. "בבקשה אבלין, אל תלכי" הוא התחנן כשעמדה על הסף הדלת.
"תני לי הזדמנות אחרונה, אבלין בבקשה" היא שילבה את זרועותיה
והסתכלה עליו "נו אביתר, קדימה, בוא נראה אותך". הוא הוציא מיד
ביד רועדת את מקל הקסמים שלו. "הוס בוס קלדוסהוס" גמגם ומיד
הסלון הפך לגן- עדן קטן עם מפלים, פרחים ועצים צבעוניים. אבלין
הביטה לרגע במראה המקסים, היא אפילו לא חייכה הפעם, היא רק
לקחה את התיק וטרקה אחריה את הדלת.

הזמן עבר וכך גם אביתר נהיה קוסם גדול יותר. הוא עשה סיבובי
הופעות באירופה, הוא הופיע פעמיים בטלויזיה וביפן מתים עליו.
אבל הזוהר לא עזר לו הרבה. אביתר נשאר עם לב שבור.

בלילות כשהיה מרגיש לבד, היה הופך עצמו לבלתי נראה וחודר לדירה
של אבלין. הוא היה מסתכל עליה שעות, אפילו אם היא סתם ישבה
וקראה ספר או אכלה. לאבלין לא היה מושג שישב בסלון ממולה
ומסתכל לה שוב לתוך העניים המסחררות האלו ונותן לעצמו להסתחרר
יחד איתן.

לילה אחד אחרי שחזר מסיבוב הופעות של כמה שבועות בחצי השני של
הכדור,  החליט אביתר הפעם להופיע אצל אבלין בדירה בתור הוא
עצמו, בלי קסמים, דרך הדלת ועם פרחים מהחנות. כשפתחה את דלתה
עלה חיוך בפניה של אבלין, הוא הגיש לה את הפרחים בגמלוניות.
היא הריחה אותם לרגע ועצמה את עיניה "הם מקסימים". "אבלין, אני
מתגעגע אליך, את חייבת לחזור, בבקשה, אבלין" החיוך מפניה של
אבלין ירד בין רגע. "אבלין, את באה?" הגיח גבר נאה ללא חולצה
מהחדר הסמוך. אביתר הסתכל על אבלין ועיניו החלו להיות רטובות.
"תכיר זה מייק". "מייק זה אביתר". הגבר הנאה התקרב אליו "נעים
מאוד" הושיט את ידו. אביתר היסס לרגע ובסוף לחץ את ידו. "אתה
מוכר לי מאיפשהוא"
"הוא קוסם" אמרה אבלין. "אהה נכון ראיתי אותך בטלויזיה לא
ממזמן. תעשה, תעשה איזה קסם יפה". "אני בדיוק צריך ללכת, אולי
בפעם אחרת" התנצל אביתר. "נו, באמת, יאללה תעשה איזה משהו קטן
ולך הבייתה, לא נפריע לך הרבה" הפציר בו הבחור הנאה. "לא, באמת
שאני לא יכול" הסתובב אביתר ללכת ואז לפתע עצר "אתה יודע מה,
לא איכפת לי לעשות קסם קטן".  הוא הוציא את מקל הקסמים שלו
ובתנועה חדה עם ידו הפך את הבחור הנאה לצפרדע. אבלין הסתכלה
המומה ועוד לפני שאמרה משהו הפך אותה לציפור בתוך כלוב.

אביתר חזר הבייתה בשעת לילה מאוחרת כאשר בידו כלוב ובפנים
אבלין. הוא נכנס לחדרו ושם את הכלוב על השידה ליד בגדי הקסם
שלו והכפפות הלבנות. הוא נשכב על המיטה הקרה ביאוש והביט
בעיניה של הציפור. היו לה את אותם עניים שהיו לאבלין, עמוקות
ומסחררות ובזמן שהסתכל על עיניה של אבלין היה מרגיש את אותה
הרגשה שאף פעם לא הצליח להסביר. הוא יכל להעלים בניינים רבי
קומות, לשכפל אנשים ולהפוך מים לזהב. הוא יכל לעשות את כל
הקסמים שבעולם, אבל לגרום לה לאהוב אותו, אפילו לשניה אחת, הוא
לא יכל. אפילו לשניה אחת.