אומרים, שיוצרים כותבים רק כשהם בדיכאון ורע להם. מה שמצחיק
הוא, שבכלל לא הייתי אמור להיות בדיכאון. הרי בסך הכל, זה לא
שבאמת היה משהו בינינו.
היה רק מבוא, סיפתח, הקדמה, פרולוג. מהסוג שגורם לך לחשוב,
להרגיש, שמדובר בקלאסיקה. מהסוג שמביא אותך להזקיף ראש מהאדמה,
ולהתחיל להסתכל למעלה. מהסוג שמדרדר אותך לחשוב שגם אתה יכול
להיות חלק מאגדה. ואז, מתדרדרים ומחליקים ונופלים ושוקעים
במחשבות של מה יהיה, ואיך יהיה, ואיך עושים את זה מושלם.
אבל מה, בכתיבה של אגדות מהסוג הזה צריך שתי ידיים שיאחזו בעט.
וכשיד אחת מרפה, אז מאבדים את שווי המשקל.
ואתם יודעים - יש משהו דיי מרגיז כשזה קורה בסופו של הפרולוג
ולפני הפרק הראשון. מילא שתהייה הקדמה גרועה והטיוטא תלך לפח.
מילא שיתחיל סיפור ואז יסתבר שיש בעיות עם העלילה. אבל פתיח
טוב, שסתם ככה יישאר תלוש, זה דבר די עצוב (ודרך אגב, שמתם לב
שהמלה "עצוב" דומה נורא למלה "עצבים"?).
באמת שהמבוא לא היה רע - פסקה ראשונה שמשאירה טעם של עוד, פסקה
שנייה שמראה שהכוון רציני, ופגישה שלישית שגורמת לך חשק לרצות
לראות את שאר העלילה. אז נכון, הפסקאות היו די מרווחות ביניהן.
אז נכון שהיד האחת הרגישה שהיא כל הזמן מתאימה את מהירות
הכתיבה שלה ליד השנייה, שהתקדמה לאט יותר. אבל בכל זאת, זאת
היתה הקדמה מהסוג שגורם לך לרצות לקנות את הספר.
ואז, מתברר, היד השנייה, של היד השנייה, פגשה מחדש עיפרון ישן.
עיפרון שהשפיץ שלו נשבר פעם, ואפילו לא כל כך מזמן. ומסתבר
שבינתיים עבר בסביבה מחדד, ושוב יש כאן שפיץ, ואפילו תמריץ.
קצת קשה לאחוז בעט ובעיפרון בו זמנית. בייחוד אם שניהם כותבים
בשפות עם כוונים מנוגדים. מתישהו הידים מתחילות להימתח,
ולהימתח, עד שכבר מתחיל להיות כואב. ואז חייבים להרפות, לפחות
מאחד. חזרה לה היד לעיפרון המוכר, להמשיך עלילה של סיפור
שסופר.
ובאמת, באמת שיהיה בהצלחה. כי בכל זאת, חבל להשאיר עלילה לא
סגורה. אבל לדעתי, קלאסיקה זה כבר לא יהיה.
אז זהו, נשארתי עם פרולוג מבטיח, אבל בלי סיפור של ממש, וזה לא
נורא כמו שגרמתי לזה להשמע. גם הפרולוג הכי מבטיח יכול לשקר,
ומי יכול לדעת איך היה מתפתח סיפור שעבר הפלה. גם המבוא הכי
טוב בעולם, אם אין לו המשך, סופו שיישכח. רק דבר אחד נראה לי
שיישאר איתי - איך שנינו נזכרנו אז בסיפור שלא נגמר.
גם שלנו לא, כי הוא אפילו לא התחיל.
ואתם יודעים מה - פתאום אני מרגיש יותר טוב
============================================
(-)
והשנה אלף תשע-מאות "היכונו לביאת הבאג" תשעים-ותשע |
