התברר לי שיש מדינה אחת חשובה מאוד, בשל ריבוי הידיעות
בתשדורות הלויינים הבין-יבשתיים אודותיה, ולכן החלטתי לנחות על
אדמתה ולחקור את תושביה. חשבתי שאותה מדינה תהיה הגדולה בעולם,
אבל האמת שדי התקשיתי למצוא אותה, לבסוף אחרי הרבה טעיות,
עברתי לניווט ממוחשב ומצאתי אותה באזור שקרוי אגן המזרח-התיכון
למזרחה של ימה קטנה.
לפי כמות הדיווחים עליה, חשבתי שתהיה הגדולה בכוכב הזה, במספר
תושביה, באדמתה או בעושרה, אבל להפתעתי היא לא התברכה בדבר
מהדברים הללו, ולהיפך היא זעירה, מחט בערמת שחת, מספר תושביה
מועט במיוחד (אלפית מתושבי כדור הארץ), משאביה הטבעים דלים
(למעט כמה כימיקלים שהם מפיקים מאיזה אגמון דלוח שהם מרבים
להתפאר בו), ומצבה הכלכלי די רע, עד שהם נזקקים לקבל מתנות
ממדינות עשירות כמו ארה"ב וגרמניה. ואם יש בה אנשים עובדים, הם
מיעוט שעובדים כמו חמורים, (שהם בהמות משא בכדור הארץ),
ומפרנסים את הרוב, שלומדים או מתבטלים או סתם עסוקים בלעשות
ילדים.
באותו אזור יש בעיקר שני זנים. אחד הקרוי "יהודים" והשני הקרוי
"ערבים". ומאז הקמתה דקות ספורות לפי השעון הבין-גלקטי, הם
נלחמים אחד בשני ללא הפסק. בדרך כלל היהודים מנצחים על אף
מיעוטם הכמותי בלוחמים ובנשק בגלל שהם עזים ומתוחכמים
מהאוייבים שלהם. אבל הם בכל זאת כנראה מאוד טפשים (אפילו שהם
מאותו הזן של מייסד האטום שהיה חכם גדול. ויש בהם שנוהגים
לומר, "הנפט - אנרגיה של ערביים, האטום - אנרגיה של יהודים"),
כי כל פעם שהם מנצחים, במקום להכריע את האוייב, הם מיד
מפסיקים, ומדברים עם האוייב, ונותנים לו שהות להתאושש ולהתארגן
מחדש, ואז האוייב שצבר כוחות וכלי נשק פותח שוב במלחמה.
על אף נצחונותיהם הם מגיעים להסכמים גרועים, כאילו הם היו הצד
שהפסיד במלחמה. לפעמים כשאין לאוייב תחמושת ואוכל, הם בעצמם
מחמשים אותו ונותנים לו אוכל וכסף ועושים לו יחסי ציבור בכדור
כולו. אין זאת אלא שהם כנראה אוהבים מלחמות, ופוחדים שלא יהיה
מי שילחם איתם, ולכם הם תמיד מאששים את האוייבים שלהם.
סוג השלטון שלהם דמוקרטי ליברלי על גבול האנרכיה, כיוון שלא
כמו בבתי הצירים שלנו, אצלם הנבחרים יכולים ונוהגים לחרף ולגדף
איש את רעהו, ולהתחרות בזלזול במנהיג המדינה ושריה. ואזרחים
יכולים לקלל ולגדף אנשי כוחות בטחון, מבלי שיבולע להם. נבחרים
מהזן הערבי נוהגים להשתולל בכנסת כמו קופי אדם בבית שכל, אף
שהם מיעוט. ויהודי לא יכנס לבדו לכפר ערבי מחשש לחייו. שמעתי
יהודי חכם שאומר, שהיהודים הם "רוב נרדף" בארצם.
קראתי ברשת המחשבים הכוכבית שלהם, שאחוז ניכר (כ34 אחוז)
ממקבלי פרס הנובל - שהוא פרס כוכבי על הצטיינות אינטלקטואלית
מדעית - הם יהודים, בעוד שמספרם באוכלוסית הכוכב אינו עולה על
חצי אחוז. ( 13 מיליון מ6 מיליארד) בתור יחידים הם הרבה יותר
מוצלחים מאשר בתור עם. קראתי גם שאותו זן גם המציא את
הפסיכולוגיה, שהיא תורת התנהגות של החיים התבוניים על פני
הכוכב, אבל משום מה בלוחמה פסיכולוגית, שהיא ענף חשוב בתורת
הלחימה - שהרי כל ענין המלחמה הוא למוטט נפשית את הצד השני ולא
להשמידו - הם מאוד חלשים. הם לא מבינים מכל וכל את ההתנהגות של
האוייבים שלהם, ועקב כך עושים הרבה שגיאות. אף שמספר
הפסיכולוגים אצלם הוא אחד מהגדולים בכוכב לנפש. מתמיה כל
העניין הזה. כנראה שהפסיכולוגים מעדיפים לטפל באנשים ולא לתת
עצות לאנשי הצבא איך לנצח.
אבל יש שם דברים יותר משונים. בזן שקרוי יהודים יש שתי משפחות
עיקריות. האחד משפחת "חובשי הכיפה". שהם קבוצה ששמים על ראשם
שצורך ושלא לצורך, כל מיני כיסויים, אפילו בלילה או במקום שאין
שמש או גשם, וגם חלק מהנקבות של הזן הזה עושות כך, אבל משום מה
רק אחרי החתונה. כיסויי הראש של "חובשי כיפות" קרויים אצל
הגברים "כיפות", ואילו אצל הנשים סתם כיסויי ראש. הכיסויים
מסוגים שונים. חלקם בד. חלקם מעשה סריגה. חלקם בצבע אחד. חלקם
בגוונים שונים. חלקם גדולים כצלחות מרק וחלקם קטנים כתחתיות של
ספלים. והשני משפחת "גלויי הראש", שנראים כמונו פחות או יותר,
בענין תלבושת הראש.
במשפחה של "חובשי-הכיפות", יש כאלו המכונים "אוכלי קטניות".
אותם אנשים נוהגים שבוע בשנה בחג מסויים, לאכול כל מיני פירות
וירקות שצומחים על פני הקרקע, אבל לא חיטה טחונה ולא מבני
משפחתה. ובאותו שבוע רוב בתי החרושת למזון מפלים אותם לטובה,
ומכינים להם מאכלים מיוחדים בתהליכים משונים, ומציינים על
האריזות שרק להם מותר לאכול אותם.
אתם בוודאי מתפלאים, אבל יש זן יותר משונה ששמו "שומרי נגיעה".
אותם אנשים מקפידים בכל ימות השנה ואפילו בחגים שלהם, לא לגעת
בבני המין השני. מתברר שמספרם של הנקבות בזן הזה, מרובה לאין
שיעור מהגברים. לעיתים קורה שגבר נוגע בנקבה כזו, ואז היא מיד
צווחת "אבל אני שומרת נגיעה", והגבר מיד נסוג מבולבל ונעלם
מהשטח, אף אם הוא מהמשפחה של "גלויי הראש".
ואילו במשפחה של "גלויי הראש", יש זן מעניין ששמו "גוש-שלום".
למרות שמו המטעה דוקא הזן הזה מאוד מיליטנטי, סרבן וזעפן,
ובמקום להרבות בשלום הוא מרבה בהפגנות, במרידות ומריבות כנגד
כל היתר בעם שלו, ובמיוחד עם הזן שקרוי "מתנחלים", (שהם בעיקר
זן "חובשי כיפה" שאוהבים לגור בהרים במקומות מבודדים, הרחק
מהים ומריכוזי האוכלוסיה הגדולים ונוהגים לנסוע עטויי בגדים
משוריינים, ברכבים עם חלונות פלסטיק, בגלל שיש להם כנראה
אלרגיה לזכוכית.). הזן של ה"שלום" ליברלי ולוחם לחופש ביטוי
ודעות, אבל רק שלו. משום מה, דוקא אנשי זן זה, תומכים נלהבים
של האוייבים שלהם ומנהיגם הקרוי ערפאת, שאחראי להרג אלפי
אזרחים יהודים ואפילו ילדים, ואף שהוא כל הזמן מדקלם מילים על
השלום, הוא איש שלום כמו ש"חובשי הכיפה" הם אנשי חופש וחרות.
ובכלל לא רק הזן הזה מרבה במחלוקת, אלא נראה שזוהי סגולה של
יהודים באשר הם, ולכן הם כל כך מתפללים בכל תפילה לשלום
ביניהם.
המשותף לרובם של "חובשי-הכיפה", שאם לכל העדרים האחרים, יש
מנהיגים שנבחרים בידי העדרים, כאן המנהיגים בוחרים את עצמם,
ואם בכל העדרים האנשים חופשיים לעשות אפילו בחוץ כרצונם, כאן
המנהיגים קובעים להם מה לעשות בכל דבר ועניין, אפילו בביתם
ואפילו בחדר המיטות ובחדרי הצואה, יש להם מעשים מיוחדים.
רוב ימיהם חכמי ומנהיגי אותו זן גרים במקומות שדומים לבתי השכל
שלנו, ועסוקים בעיון בספרים של המייסדים, בחקירות עמוקות
ובויכוחים אינסופיות שלא נגמרים, בכדי למצוא את המעשה הרצוי,
אפילו במעשים הפשוטים ביותר. הם כאלה ווכחנים שכבר למעלה
מאלפיים שנים הם מתווכחים על המעשה הרצוי, ועדיין לא הגיעו
לכלל הסכמה.
הם נוהגים להדפיס חדשות לבקרים ספרים לאין שיעור, שבהם מפרטים
את המעשים הרצויים בעיניהם. (הם חובבי ספרים עד כדי התמכרות,
כך שלעיתים יש בהם שמצפים את כל קירות ביתם בספרים באופן שלא
נשלט).
ישנו זן של "חרדים", שזהו בעיקרו זן עירוני שאוהב להתקבץ
ולהצטופף חבורות חבורות, ונוהג להקים בתי שכל לאין ספור. אנשי
הזן הזה - שגבריו אוהבים משום מה ללבוש בגדים שחורים -
פציפיסטים ושונאי מלחמות, ונוהגים לשכפל את עצמם הרבה, וחלק
מבניהם כה עצלים, שהם נוהגים לשלוח את אבות נשותיהם, לקבץ
ולאסוף נדבות לבנית בית בעבורם.
בזן זה יש תת זן, שקרוי "ש"סניקים". אותו תת זן נוהג לעשות
כינוסים גדולים באולמות ספורט ובאיצטדיונים. פעם חזיתי בעיניי
את המנהיגים שלהם מופיעים במסוק, (שזה רכב שדומה לרחפת אישית
עם פיסת מתכת שמסתובבת מעליה, אבל בניגוד לרחפת טס נורא לאט,
וגם עושה המון רעש), וכאשר המנהיגים יצאו מהמסוק, הם יצאו עם
חפץ עגול, שכתובים בו כל החוקים שלהם, על עור מעובד של פרה,
(שזה יצור גדול וטפשי שהולך על ארבע, שמשמש כמאגר של אוכל
ושתיה לבנה, כמו שהיה נהוג אצלנו לפני המהפכה הטרום גלקטית
הראשונה לפני בניית משכפלי המזון), ואז כל ההמון הגדול צהל,
ממש כמו בטקס קרדסי עתיק.
אני לא מבין מדוע מי שיש לו טכנולוגיה של תקליטור כמו שהיה
נהוג אצלנו בעבר הרחוק, והיה יכול להטביע במכבש אלפי ספרים
בהרף עין, עדיין כותב ידנית את חוקי הדת שלהם על עורות של חיות
מתות, ומבזבז להערכתי כשנת אדם שלמה על כל ספר. ובאמת כאשר
מייסד הדת שלהם היה חי, הטכנולוגיה שלהם היתה כה ירודה, שהם
כתבו את החוקים שלהם על עורות של חיות מתות ואפילו על חרסים
ואבנים (נראה לי די מייאש לחקוק ספר שלם באיזה סלע, אין פלא
שבסיפורים שלהם משה רבינו הנביא שלהם היה עצבני וחסר סבלנות
אחרי שירד מההר), אבל זו טבעה של השמרנות שהיא עיוורת
להתפתחויות הזמן, ולעיתים מקדשת את מנהגי העבר סתם מתוך
חקיינות וחוסר מעוף.
ביקשתי לבחון את עור הפרה מקרוב, אבל הם לא הרשו לי, הם אומרים
שגוי שלומד את התורה שלהם חייב מיתה, וחייזר כל שכן וקל וחומר.
נראה לי מטורף לחלוטין להרוג יצור תבוני כמוני, רק בגלל שניסה
להשתמש בתבונה שלו, אבל אחרי ששמעתי שדת חשובה בכוכב רצתה
להרוג פילוסוף, רק בגלל שגילה שכדור הארץ מסתובב סביב השמש ולא
ההפך. נראה שהכל יכול להיתכן על פני הכוכב הזה. (נראה לי שהם
פוחדים שאני אציע מהפכות בשיטה שלהם, למשל לשתול לכל אדם שבב,
שבו צרובה כל התורה שלהם)
לבסוף השגתי לי דרך האינטרנט (שהיא רשת המחשבים הכוכבית שלהם,
שהם כה מרבים להתפאר בה) עותק ממוחשב מהתנ"ך, שהוא הספר המקודש
שלהם, וגם הפופולרי ביותר על פני כל הכוכב (למעט מזרחו), ובו
גם נכללים הטקסטים של עור הפרה, שהיא החיה הטפשה שסיפרתי עליה
מקודם, (חשבתי שיהיו שם כל מיני נוסחאות מדעיות חשובות, כמו
הנוסחה של הכבידה, התאוצה, תורת היחסות המפץ הגדול והתפתחות
המינים, אבל גיליתי הרבה סיפורי מעשיות לצד חוקים עתיקים
ואפילו מוזרים. כמו איסור שעטנז (שזהו איסור ללבוש בגד שנטווה
מצמר כבשים ופשתן שהוא סוג של צמח) ומצות עגלה ערופה (שאם
מוצאים אדם מת ולא ידוע מי הרגו, בתור כפרה הורגים פרה צעירה
באותו מקום) ופרה אדומה (שבעזרת אפרה היו מטהרים אנשים שנגעו
או היו בקרבת אנשים מתים). מה יש להם מהפרות המסכנות הללו, שהם
כה מרבים להתעלל בהן?)
בכל אופן, סקרתי את כל התנ"ך הזה בחצי שעה, אבל מכיוון שהמילים
מסובכות ובעברית עתיקה, הייתי צריך לטעון למוחי את תוכנה
מיוחדת להבנת טקסטים, בשם מילון "רב מילים" של חברה בשם מט"ח.
אומרים לי ש"חובשי-הכיפות" משמרים את המסורת העתיקה של
היהודים, אבל להבנתי דוקא "גלויי-הראש" שמנהלים את המדינה ואת
הצבא, דומים למנהיגי התנ"ך מכל היתר. חיפשתי בתנ"ך גם את הזנים
של "שומרי נגיעה" ו"אוכלי קטניות", אבל לא מצאתי כל איזכור
לכך. להפך, נראה לי שכמה מהגיבורים, לא רק שלא שמרו על נגיעה
וריחוק מהמין השני, אלא אף הרבו בה והיו להם נשים וילדים לרוב.
לאחר שניסיתי לעקוב אחרי מסלול ההתפתחות של הדת שלהם - מתורתו
הפשוטה של המייסד שלהם, שעיקריה נרשמו בעשרה דיברות, עד
לפסיקות של חכם מפורסם מהזן הש"סניקי, שנוהג לעשות מדי פעם
שערוריות וסקנדלים גדולים באימרות שמעצבנות את הזן של גלויי
הראש - וראיתי שבאיזה שלב, התורה שלהם נורא מסתבכת, ואיבדתי את
הקשר. שכרתי לי חכם דת בחצי מטיל לטיניום, וביקשתיו שילמדני
מחכמת הדת שלהם. אפילו אני שסייימתי בהצטיינות באקדמיית המדעים
של ג'יפני-סיטי, עשר שנים באסטרופיסיקת גלקסיות מתקדמת, לא
הצלחתי להתחיל להבין את ה"תלמוד" (שזוהי התורה שמשום מה קרויה
בעל פה, אף שכבר למעלה מאלפיים שנה בזמן מקומי, היא כתובה
בנוסח די אחיד).
ממה שהבנתי, מכל החכמים שלהם רק חכם אחד ששמו המיימוני, הצליח
להבין את התלמוד ולנסח את עיקריו באופן סיסטמטי ופשטני, שמובן
ומתקבל על הדעת (לפחות של חייזר כמוני). אבל דוקא הוא זכה בשל
כך לקיתונות ביקורת מצד חכמי דת אחרים, אולי בשל העובדה ששערי
התלמוד נפתחו לכל אדם, ואפילו אדם פשוט מהרחוב יוכל לעיין בו
וללמוד, שהרי בדרך כלל, מי שיותר מסבך את הדברים, נחשב אצלם
יותר חכם ונקרא למדן ופלפלן וגדול בתורה.
הישות שאצלנו מכונה הכח העליון ובקיצור הכח, אצלם מכונה אלהים.
אבל במקום שהאמונה בו תתן כח לכל היצורים התבוניים כפי שנהוג
אצלנו, שם האמונה בו נותנת כח לחכמי הדת, שמגדילים ומרוממים
אותו באופן כזה, שהם מקטינים את בני האדם ליצורים חסרי בינה
ומשמעות, וכך לוקחים מהמאמינים שלהם את כל הכח שלהם אל עצמם.
בדרך זו הם משיגים עליהם שליטה מירבית, בהיותם המתווכים
הבלעדיים של הכח. כך למשל, בני הזן של "חובשי הכיפה" ואף רובם
של גלויי הראש, מקפידים להוציא רישיון ממלכתי בהרשאת חכמי הדת
בטקס ציבורי, על מנת שיוכלו לגעת באופן אינטימי בבני המין
השני. וגם אם הם רוצים להפרד אם לא יכולים לעשות זאת ללא הרשאה
של חכמי הדת שלהם. אתם צריכים לראות את זה בשביל להאמין.
בתחילה כתבתי שחשבתי שאולי הם בכוונה תחילה מסבכים את הדת
שלהם, שאמורה להיות דבר פשוט, על מנת לחסום גישה לידע מיצורים
תבוניים שאינם נתונים למרותם, וכך למנוע עליהם ביקורת, כפי
שנוהגים לעשות המרפאים שעל פני הכוכב הזה, שאף המציאו כתב יד
מיוחד משלהם, שרק רוקחי התרופות מבינים אותו, אבל לבסוף הגעתי
למסקנה שבני האדם הם יצורים שנוטים להסתבך ולהתמלא בתסבוכות
בכל דבר שהם עוסקים בו. אפילו משחקי הילדים שלהם נורא
מסובכים.
כאשר התברר לאנשי הביטחון המסכל הישראלי (שקרויים שבקים),
שהקיפו את החללית שלי, שאני חוקר גלקסיות ופניי לשלום, הם נהגו
בי בכבוד רב, אף שאני די זוטר ובעל ניסיון מועט. אפילו המנהיג
שלהם אריאל, שהיה עסוק מאוד במלחמה חדשה, רצה לראות אותי
במסגרת קמפיין הבחירות שלו.
(במאמר המוסגר אספר שהיהודים נורא אוהבים לבחור. אומרים שהם
המציאו את המושג של בחירה חופשית. ולכן על אף שלפי חוקי
המדינה, בחירות צריכים להתנהל פעם בארבע שנים, הן מתנהלות פעם
בשנתיים או שלוש.)
ומה אספר, כרוחבו כן היתה חביבותו. פעם אחת סיפרתי לו מחשבה
מצחיקה, והוא מרוב צחוק ושמחה טפח על כתפי, ואני כמובן
שהתמוטטתי לרצפה. מיד הקים אותי נבוך מאוד, ומאז נזהר שלא לגעת
בי. למדתי במדינה ההיא שככל שמחבבים אותך - כך מכים אותך. אם
את האנשים שהוא מחבב הוא מפיל לרצפה, אני לא רוצה לחשוב מה הוא
עושה לאויביו.
כשראיתי שהוא מאוד נהנה ממני, העזתי לבקש לבקר בכל מיני מקומות
שסגורים לקהל הרחב. מאוד סיקרן אותי לדעת איך הם נוהגים
בפושעים שלהם, והם נענו לי ולקחו אותי למקום שקרוי בית כלא,
שבו הם מחזיקים את הפושעים בכלובים, כמו בגן חיות, אבל עם שעות
ביקור יותר מצומצמות וגם עם תפריט יותר דל.
אני חושב שזה מאוד טפשי ולא יעיל וגם לא מרתיע. אצלנו נהוג
להרחיק את כל הפושעים הקשים שלנו לכוכב עונשין מבודד, שבו הם
צריכים להסתדר לבד אחד עם השני ולדאוג לקיומם לבד, כמו שראיתי
בתנ"ך שהיה נהוג פעם לסגור רוצחים בערים מסוימות, שקראו להן
ערי מקלט. מכיון שאין ליד הכוכב הזה כוכב נוסף שמאפשר תנאי
מחיה, הייתי מציע להגלות את כל הרוצחים וסוחרי הנשים, הילדים
והסמים מרחבי העולם לאי נידח ובודד, ושצבאות העולם יסיירו
סביבו, ולא יאפשרו לאף אסיר לברוח משם.
מי שניסה להשחית את בני מינו, לא מגיע לו לחיות בקרב בני
תרבות, ולא מגיע שהעם שלו יממן את קיומו. אצלנו כל רוצח
בפוטנציה, יודע שהוא עלול לחיות בתנאים מחיה קשים, שבהם יהפוך
להיות מצייד לניצוד וזה מרתיע, ועוד איך מרתיע.
כשסיפרתי למנהיג את מחשבותיי, הוא גיחך ואמר שהם עכשו עושים
כזה ניסוי, ושהם שילחו רוצחי ישראל לכל מיני מדינות בעולם,
שישמרו עליהם בשבילם. די התפלאתי, על מדינות שמוכנות לקלוט
לתחומם פושעים ממדינות אחרות. הם כנראה מאוד אוהבים את אנשי
הזן הערבי, שמהם יצאו הרוצחים הללו.
מתקרב אלי בצורה מסוכנת, חובש-כיפה סרוגה ענקית וסגולה, מזוקן
וחסון למראה, ששואג עלי שאינני מדווח באובייקטיביות, ומבקש
שאטוס מכאן לכל הרוחות. נזכרתי שראיתי אותו בתשדורות ויזואליות
של המדינה הזו לא מזמן. אני שואל מי הוא. והוא עונה לי שהוא שר
בכיר במדינה. רציתי להגיד שנעים לי מאוד, אבל במקום זה פלטתי
אימאלה. הוא באמת מפחיד, אולי הוא שר הביטחון או המשטרה. העוזר
שלי לוחש לי שהוא בכלל שר ללא תיק. ושהגיע הזמן להמשיך במסע,
ואני מהנהן בראשי להסכמה.
כמה מתת הזן של "חובשי כיפות שחורות" החלו לטלטל את החללית
שלי, הם צווחים שמדובר באירוע פרטי שאיני מורשה לתעד אותו.
מ-צ-ט-ע-ר אני צריך להפסיק להקליט. "מחשב-נאוט. הפעל המראה
מהירה, באופן מידי".
