"הוא מת," אמר ד"ר יהושע.
"מת?" שאל העוזר שלו, יחיאל, בתדהמה.
"לחלוטין." אמר בשלווה ד"ר יהושע.
"אתה בטוח, דוקטור?" שאל עוד הפעם יחיאל.
"יחיאל יקירי, אתה מטיל ספק בדברי?"
"לא דוקטור, חס וחלילה, דוקטור."
ד"ר יהושע ויחיאל לקחו את מאיר, החתול המת של אשתו של יחיאל,
זרובבלה, והורידו אותו למטה במדרגות.
"ניקח אותו לאוטו שלי ומשם למעבדה. תמיד רציתי לראות מה קורה
לכבד ולמעיים של חתולים שמכניסים אותם למכונת כביסה." אמר ד"ר
יהושע.
"אבל ד"ר, בכלל לא הכנסתי אותו למכונת כביסה, הוא נכנס למכונת
כביסה בעצמו!" אמר יחיאל.
"כן, כן, יחיאל, הוא בטח גם השאיר מכתב התאבדות, נכון?"
"זה בכלל לא חשוב עכשיו, דוקטור. מה אני אעשה כשזרובבלה תבוא
הביתה ולא תמצא את מאיר? היא תהרוג אותי!" אמר יחיאל.
"טוב, אז לפחות אני לא אצטרך לעשות את זה."
"את מה, דוקטור?"
"לא משנה יחיאל" נאנח ד"ר יהושע. "לדעתי, פשוט תגיד לה את
האמת."
"מה?!"
"תגיד לה שהוא מת בפיגוע טרור."
"מה?!!"
"הרי קנית את המכונת כביסה הזאת בחנות של הערבי ממול
לסופרמרקט,לא?"
"מה?!"
"לא נמאס לך מהשאלה הזאת? כמו שאמרתי, תגיד לה את זה." אמר
הדוקטור ונאנח עוד הפעם. הוא אף פעם לא הבין למה הוא ממשיך
להעסיק את יחיאל, קשה ההבנה הזה.
"דוקטור, אתה באמת חושב שזרובבלה תאמין לי אם אני אגיד לה
שמאיר מת בפיגוע טרור?" שאל יחיאל.
"בטח, אם היא הסכימה להתחתן איתך, היא כנראה באמת מטומטמת."
אמר ד"ר יהושע.
"מה זה משנה עכשיו אם היא מטומטמת או לא, היא מרביצה נורא
חזק!" יחיאל היה על סף דמעות.
"לא משנה עכשיו. פשוט תכנס לאוטו, אנחנו כבר נחשוב על משהו."
הם נכנסו לאוטו והתחילו לנסוע. יחיאל התחיל לבכות בשקט. "אולי
תשתוק כבר?" צעק ד"ר יהושע. "אני מנסה לחשוב מה תגיד לזרובבלה
וקצת קשה לי ככה!" יחיאל הנמיך עוד יותר את הוולויום.
"מיאו!" אמר מאיר.
"מה אמרת, דוקטור?" שאל יחיאל.
"אני לא אמרתי כלום, יחיאל, אולי תסתום את הפה כבר? בחיי שאתה
נעשה מוזר יותר ויותר מיום ליום."
"מיאו!!!" אמר מאיר עוד הפעם. הפעם גם יחיאל וגם ד"ר יהושע
שמעו אותו.
"ד"ר, חשבתי שהוא מת." אמר יחיאל. "גם אני חשבתי שהוא מת," אמר
הד"ר, "אבל כנראה הוא לא מת".
"מיאו!" אמר מאיר בשלישית וחשב לעצמו: בני אדם הם כאלה יצורים
מפגרים, אם הם היו מסתובבים במכונת כביסה שעתיים וחצי, גם הם
היו צמאים קצת אחר-כך. לא?
"דוקטור, לדעתי הוא רק רוצה הביתה. אולי הוא גם קצת צמא." אמר
יחיאל.
"מה פתאום?" אמר הדוקטור, "אם אתה היית מסתובב בתוך מכונת
כביסה שעתיים וחצי, יכולת בכלל לשתות משהו אחר-כך?"
"אתה צודק, דוקטור,לא חשבתי על זה ככה." אמר יחיאל. "אתה יודע,
דוקטור? אתה נותן לי כל הזמן נקודות חדשות למחשבה." הוסיף
בשמחה.
"כן, יחיאל, אני יודע." אמר דוקטור יהושע. "בוא נחזור אליך
הביתה."