|
זה לא כל בוקר שאני רואה אותך ככה
שוכב על הגב ללא חולצה
בלתי ניתן לאתר את הכוח לתאר
את היופי המעטר את החיוך הממכר
שיושב על שפתיי כשאני רואה אותך ככה.
אתה לא זז, למרות התחנונים שלי
למרות הדמעות שזולגות על גביך
עם זאת אני מחייכת על עצם היותך
על עצם ירך
ועל עצם קיומך, הדועך.
בעבר הבטת בי ככה
היית אומר לי לחייך, לפניי העגומות להראות את הגומות
הן את חן פניי הקרינו, וקינאת כשכולם הבחינו
אתה אהבת את זה אפילו
ועכשיו אתה שוכב פה ללא תזוזה.
לילה מלא פז, הירח מבכה את מותך
אושר שלא יסולא, חרוט על סלע
שמך זועק בכוח מהמצבה
ידך רוצה לפרוץ ולאחוז מחוץ לקבר
לאחוז בקור האבל. |
|
|
עם כל הכבוד
למקרה המצער
שקרה שם,
מה זה השם הזה
קוטאותי?
ולאן נעלם
צבוטאותי?
שגם זה לא שם מי
יודע כמה...
אבל הוא בחיים
אז לא מדברים
איתו.
אבל קוטואותי,
מה זה?
בצבוטאותי לפחות
יש תאור של
פעולה וזה אולי
מובן או מועיל,
אבל מה זה
קוטאותי, זה
נשמע כמו שם של
דלקת במעי הגס!
להב בן-לאדן,
גננת במעון
לקשישים, בויכוח
פילוסופי עם
מעריץ. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.