תמיד היו צרות בכוכב.   הכוכב היה בצורת כוכב מחומש, פנטאגרם,
וסביבו סבבו שלושה ירחים ושלושה שמשות, לכל אחד לקח ארבעה שעות
להקיף את הכוכב: הירחים אורקוס, ביוריק וגלון, והשמשות בידריך
אילק וארמה - והשש שמרו על איזונו הקוסמי של הכוכב, של היקום.
לכוכב היו חמישה קצוות:  היימיז, דיגראס, איגליו, הרמזו
ומנג'ייפה. את סיפורנו נחל בקצה דיגראס.
  ארץ האלקים: ירוקה, האוויר שם צח לנשימה, שלום ואחווה.. חבל
שלא שם מתחיל סיפורנו..
  ארץ יל.. מכונה עיר הגנבים..  ומה הפלא? פעם קערת זהב אחת
נגנבה ע"י כל הגנבים, ובסופו של דבר הייתה בידיהם של כל תושבי
יל.. שכאמור, רובם אכן גנבים.   גם מכשפים אפלים יש, אבל הם
אינם חושפים עצמם בעיני אור יום.  יל שוכנת לים האלקים, אמנם
לא ניתן לראות שום השפעה מן הארץ השוכנת בצד השני.   כל האופל
אשר בעיר הזאת היה הודות לוורלוק, שלפני שנים רבות וארוכות,
העיף חתיכת אדמה מחצי האי לימבה לחלל (יל הינה שוכנת בתוך חצי
האי לימבה).   אנרגיות הכוכב השתנו  מאז.
  בן שבע-עשר היה טללו אז.   טללו היה גנב, גם אם לא היה כ"כ
מוצלח.   הוא היה די שקט, אבל טעויות תאונות ושלל פאשלות לא
היו חסרות לגנב המסויים הזה.   השקטות שלו הצילה אותו מגנבים
אחרים, למען האמת.
  טללו הלך כעת לנמל, מכיוון ובא לו היום ארוחת דגים.   אז
בנסיון גניבה עלוב, הוא השתטח על האדמה, והחל לזחול בכדי שיוכל
לגנוב איזה סי -דרגון-בורגר.   אבל איך שידו החמקמקה נגעה
במטרה, קרה דבר טיפוסי לגנבנו: הדייג הסתובב וראהו. במבט נזעם
על הגנב, ופרץ אכזריות  יטית, הטיל על טללו  סכין, ואם סכין
נוסף לא היה נזרק, הוא בהחלט היה פוגע ופוצע את טללו.  שני
הסכינים הצטלבו אחד בשני, ונפלו על הריצפה.  כך טללו ניצל -
לעת עתה.
  "מה לכל הרוחות?"   שאל הדייג את עצמו ואת הסובבים בזעם,
ודמות קפצה עליו, והכתהו.   אוזני המציל היו זקורות, ושערו
האדום היה פרוע, אמנם, באותה ההזדמנות - ישר.   "למה אתה מחכה?
רוץ!" צעק המציל לטללו.   טללו לא החמיץ את ההזדמנות.
  אם טללו היה טוב במשהו - הרי ללא ספק שהדבר היה בריצה.  
הוא החל לרוץ לביתו (איזושהי סימטה מוזנחת), ולפתע שם לב כי
גון רץ אחריו.   הגונים נודעים גם בתור שומרי הראש: ראשם עטוף
שריון-צידפתי, אך הם נודעו בעיקר בשל טיפשותם הרבה.   משהו
לפתע תפס בצווארון החלוק השחור של טללו, וקפץ.   טללו החל
להתרוממם, בקפיצה מרחפת, איפיון ידוע לגנבים.  
  טללו העדיף לא להתבונן מי המציל המסתורי, מכיוון וידע שביל
"הצלות: יכולות לעיתים רבות להתגלם כ"חטיפות".
  טללו והמציל נחתו על מבנה, כשהמציל פתח דלת סתרים בריצפת
הבניין. המציל דחף את טללו לפתח הדלת  וקפץ לתוכה בעצמו, סוגר
אותה בדרך פנימה.
  "ת.. תודה.." אמר טללו למציל, שהיה אותו המציל מן הדייג,
סוף סוף שמח שהתקווה השחורה שלו התבררה כלא נכונה.   טללו
בהחלט הודהם מן השיער שהיה פרוע,קופצני,  אך ישר באותו
הזדמנות.
  "ילד!" אמר המציל בסוג של זעם, "אתה בהחלט חושב שעשיתי זאת
בכדי להציל נמושה?   ודאי שלא." הוסיף לטללו, שהיה בטוח שכן.  
"שמתי עין עלייך זמן רב.. שמתי לב למהירותך... הנני צריך מישהו
כמוך לגניבה הבאה שלי.." ואז הוסיף, "שמי הוא וולפגנג."
  "ש..שמי הוא טללו."
  כעת טללו התרגש כפליים.   וולפגנג היה מן הגנבים האיכותיים
ביותר, עד כדי כך איכותי שעל ראשו הועמדו עשרת אלפים מטבעות...
והוא ביקש את עזרתו.   אבל, טללו ידע עוד משהו - פרט חשוב.  
וולפגנג היה אדם זאב כבד - מה שאמר שברגע ששלושת הירחים יצפו
בו, וולפגנג ייהפך לזאב.   "אני מסכים בשמחה!" אמר טללו, למרות
הסיכון.
  "יפה." אמר וולפגנג.   "אבל זכור... אין דבר כזה 'חברות בין
גנבים'... יש שותפים לפשע... עכשיו, שמע נא לתוכניתי.. יש
אחד.. שמו נורמן...   והוא שומר על חפצים ביל, הוא מגילדת
שומרי הראש - למרות שאינו גון...   בעיקר בגלל הגנבים הרבים
פה... בדיוק נמצא פה גם איזשהו אלקיסטי עשיר... ויש לנמושה
ספר... ספר שנכתב ע"י דרפא... הגנב המפורסם והמיומן ביותר - עד
למותו... בספר כתוב כיצד לגנוב הכל, למה ואיך... הכל.. אפילו
נשמות... הספר מופקד בידיו של נורמן - ואני רוצה את הספר
הזה...   אז בזמן שהגונים יירדפו אחריי, כשנהיה בגילדה..
מנסיון הגניבה שלי... תבוא לחדרו של נורמן, ובזריזות תגנוב את
הספר.. אני מסכים לשלם לך מטבעות שלושים לביצוע.. עכשיו, בוא
לנמל - ואלמדך טריקים חשובים בגניבה."  
  טללו שמח כעת מאוד על שנכשל בגניבה המוקדמת שלו.

  "אתה יודע,"   הסביר וולפגנג לטללו, "יש הבדל בין שוד
וגניבה...   גניבה עדיפה,  מכיוון והיא יותר שקטה ועדינה...
כאשר בשוד בד"כ הרבה רעש, ומתים הרבה אנשים... עכשיו שים לב
כיצד אני גונב את הסחורה הזאת..."   וולפגנג הצביע לעבר ספינה
להעברת סחורה,  שהייתה קשורה בחבל עבה למסמר גדול בנמל.  
  וולפגנג התגלגל לשם כשקית ניילון מעופפת, וכאשר הגיע למסמר,
קרע את החבל בעזרת פגיונו, וחזר לטללו באותו גילגול משונה.  
"נחכה שהספינה תתרחק מעט מן הנמל.. הנה..."   וולפגנג החזיק
בצווארון של טללו, שוב, וקפץ את קפיצתו, אדירה מקפיצות  רוב
הגנבים ביל.   שני הגנבים נחתו על הספינה.
  "הי!" צעק בעל הספינה, "שודדים! שדדוני! זוהי ספינתי!" אבל
לאותו אדם לא היה סיכויי לעצור את הגניבה - הספינה הייתה כבר
רחוקה מן הנמל.  "תיזדקנו.." מלמל לבסוף בעל הספינה, וחזר
לעיסוקיו.
  על הספינה, וולפגנג המשיך בדבריו.   "עכשיו, אמור לי...  
האם היה זה שוד? או גניבה?"
  טללו חשב.   "שוד, מכיוון והיה הוא רועש?" ענה לבסוף.
  "ודאי שלא... בהתחלה הייתה זו גניבה, אבל אז התפתחה היא
לשוד...   זהו הסגנון שלי.. לרוע מזלי, לא נוח לי שהאנשים שאני
גונב מהם לא יודעים שגנבו מהם - ויחשבו שאיבדו את דברם...  
חוץ מזה, כך רוכשים לך כבוד... בעיקר גנבים אחרים.. כדאי
שהגניבה תתפתח לשוד ברגע שכבר קשה להגיע אלייך... ועכשיו, הבא
נבדוק את הספינה.."
  הגנבים ירדו לתא ההעמסה בספינה, שהיה מלא מטבעות זהב, חרבות
משובחות מן המתכת הטובה ביותר, קשתות עץ בעלות חוט מתוח, ושלל
סחורות מצויינות.   "עכשיו," אמר טללו, "נוכל לגנוב את כל
הסחורה עם הספינה - "
  "טללו," אמר וולפגנג, "גנב לוקח רק מה שהוא זקוק לו - לכן
הוא גונב.   קח חמישה מטבעות.   עכשיו: שים לב למקומות
הסודיים.. שם הסחורה הטובה... אתה רואה את הקרש הרופף הזה?"  
וולפגנג צעד לעבר הקרש הרופף, ופתחהו. היו שם סכיני הטלה
יפהפיים.   "הנה, קח אחד.."  וולפגנג נתן לטללו את אחד מן
סכיני ההטלה. "עכשיו, הבא נחזיר לבעל הספינה את ספינתו בסתר,
ונברח מן הנמל."
 שני הירחים ביוריק וגלון הופיעו בשמיים.
 טללו ווולפגנג עמדו סמוך לגילדת שומרי הראש, לגניבת הספר.
"הם יירדפו אחריי, וכשתראה שהם יצאו מטווח ראייה - גנוב."
הזכיר וולפגנג לטללו את המשימה.
 וולפגנג ניתר לעבר פתח הגילדה, ויילל יללה.   פתח הדלת נפתח,
בזעקה, ע"י נורמן, שזעק כעת: "זה וולפגנג! תפסהו! מאה מטבעות
לתופס!"
 מאות גונים יצאו מן הפתח, רצו לעבר טללו, שניתר מהם במהירות,
כאשר הם חולפים ליד טללו בלי לראותו.   כאשר היו רחוקים מטווח
עין, טללו נכנס לתוך הגילדה, עולה במדרגות לחדרים.   טללו לא
ידע לקרוא, לכן לא זיהה את השמות שהיו רשומים על דלתות החדרים.
 לכן, פרץ כל דלת, והתבונן מה נמצא בתוך החדר: ברובם היו רק
מיטות, אמנם גם שיכר נמצא שם.   טללו לבסוף נכנס לחדר שבו היה
השיכר הרב ביותר, קסדה ויקינגית מונחת על מדף, וספר אדום, כאשר
בזהב חרוט עליו השם 'דרפא'.   טללו ניחש שזהו הספר - מכיוון
וגונים רק לוחמים, והחכמים ביניהם לא קוראים  -  אלא משחקים,
ולכן לקח הספר וחזר בריצה לבית וולפגנג.

הגונים ונורמן איבדו את וולפגנג.   "איפה הוא?!" זעק נורמן,
"איפה וולפגנג?!"   והוא לא שם לב לזאב הרזה ששכב על הריצפה
כאשר נורמן חזר לגילדה.

טללו ישן בבית וולפגנג.   הוא קם לקול צעדיו של אדם הזאב.  
"שלום וולפי," אמר לוולפגנג, כאשר אורקוס היה הירח היחיד על
גבי השמיים, "המשימה הושלמה." אמר והושיט לוולפגנג את הספר.  
וולפגנג חייך.  
  "מלתי הינה מילה," אמר וולפגנג, ודחף לידו של טללו שלושים
מטבעות.   "מלתי הינה אמנם מילת גנב.. כך שכמו שאמרתי.. איננו
חברים.. רק שותפים לפשע... ולכן.."   וולפגנג במהירות כייס את
ידיו של טללו, ואמר "מילתי הינה מילת גנב! עכשיו, צא מן החדר,
לפני שייפגע בך סכין..."   טללו חזר לסימטתו השקטה.

טללו, ידע שאינו הפסיד דבר ואף הרוויח מוולפגנג: כאשר אמר
לטללו לקחת חמישה מטבעות, לקח הוא מאה מטבעות.   הרי זוהי
מילתו של גנב, הלא כך?