הלימודים חירפנו אותי.
הלימודים דפקו אותי.
אני כבר לא מורן,
אני כבר לא אני,
אין מורן.
תמיד חשבתי שלב טוב עדיף משכל טוב,
תמיד חשבתי שבנאדם טוב עדיף על בנאדם חכם,
טעיתי.
חוכמה,שכל,תעודת בגרות,לימודים - זה הכל.
אין לך את זה - אין לך כלום.
אתה מסכן.
עד עכשיו הייתי מסכנה - לא עוד ! לא עוד אני אומרת !
נראה לכם שאני עושה את זה בשבילי? חה ! לא בשבילי...
בשביל אמא,אבא,ביה"ס,אלון,בשביל העולם!!!
בחיים לא בשבילי.
אף פעם לא בשבילי.
היתה תקופה שחשבתי,שעוד האמנתי יותר נכון,בעצמי.
אני ! מורן !
לא,אין מורן. אין.
מהיום רק לימודים...רק !
אין יציאות,אין חברים,אין חוש הומור,אין מוזיקה שהיא החיים
שלי,אין טלוויזיה,אין טלפון,אין פלאפון,אין אלון,אין אור,אין
רוני,אין איתי,אין אמא,אין אבא,אין עדי,אין עולם - רק ביה"ס,רק
לימודים,רק ספרים,רק מספרים שיקבעו לי את החיים...ציונים!
קיצוני? אולי. אולי לא.
שאיפה.
זאת שאיפה.
חשבתי ששאיפה להיות בנאדם טוב עם קצת חוכמת חיים זה מספיק,זה
מעולה,זה מעשה חסד,מעשה אלוהי - ט ע ו ת !!! בנאדם רע וחכם זה
טוב !!! רק עכשיו קלטתי את זה !!!
שאיפה להיות בנאדם טוב מביאה אותך לאפסות. אפס.
אתה מסכן.
אמרתי לכם,מהיום רק לימודים,רק בנאדם רע,רק פסיביות לחיים -
אדישות.
נעלם לי הלב.
אני בוכה.
אני כואבת.
לא רוצה להיעלם,לא רוצה שלא ישמעו אותי,לא רוצה שלא יראו
אותי,אבל אין לי ברירה!
להיות מסכנה זאת לא תשובה.
אני רוצה...
רוצה.




                                                           
        מורן.








נ.ב
נכתב בשעה של טירוף מוחלט.