כריסניה פלדין / צ'אט - NO.2 |
איך שהתגעגעתי;לדיבור שלך
למילים שאת אומרת
לשמוע את קולך בראשי,
לראות את תמונתך במוחי,
לקוות שהלוואי והיית כאן איתי
אבל את שם ואנחנו כאן:
אני והזיכרון ממך
שאופף את הנוכחים כאן
בנוכחותך.
שורה ואפילו מעיק על קרוביי
הזיכרון של מישהי כל כך רחוקה...
עץ שנגדע
תינוק שנקטף
פרח פורח
שמש זורחת
אני ואתה סוף או התחלה?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|