4 בינואר 2000
שפתיים.
בראי המבט אשתקף בדממה,
אוי שפתיים שלי, הו שפתי לבבות,
שנגעו באויר וברוח.
בראי הדומם אדבר אל האור,
בראי אנשק אל דמותך באפור.
התראיני חיוך, זה אני הצופה,
זאת דמותי מתגלגלת בחושך.
ענוגים הטללים שנבטו במבט,
בעיניים עורג שיר חדש.
ילדים של שלום הביאוני בסך,
אל פרפור חדרים וחלום מרושש,
והארץ בלי קן, אור חנוט בתוך צל,
בראי הגוונים מהתל.
הו שפתים קרות, הו שפתים יוקדות,
הו נופחות, הו תופחות,
הו שפתים חורקות -
בראי הגוונים מערטל.
פעם היטבתי לרוץ בנתיב הגברים,
והשגתי לחלוף על פני אנשים קשים,
ועתה אני מתקשה להדביק,
את צלי שלי -
המדדה בגניחה לצדי.
כן,
היא קנתה עוד משחה בשפופרת ססגונית משובחת -
וחזרה לחייך בהקדם ! |