התקדמתי אט אט לעבר האור שבקצה המנהרה.
לעבר השלום, אך דבר לא קרה.
אני מתקרבת, והאור בורח מפני. הולך ונחלש, הולך ופג.
ואני מנסה לרוץ אליו,
לאחוז בקצהו ולו לרגע קט, אך הוא מהתל בי... מגניב קרן אחת
ומבריחה מיד, כמו משחק איתי את משחק "מחבואי השלום".
הגעתי כבר לאמצע המנהרה וממרחק קול אימי קורא לי לשוב.
אך אני יודעת שאין כבר דרך חזרה, ואני ממשיכה לעברו , צועדת
בבטחה, מאמינה שעוד יציץ הוא אלי.
אני בקצה המנהרה ומה רואות עיני?
אותו אור נוצץ וזוהר מתעתע בי במלוא הדרו.
קורץ לי קריצה עליזה. ואני יודעת שהגעתי, ואני יודעת שיבוא
השלום.
הדרך ארוכה ומפותלת אך האופק נחשף ומבטיח שלום !