נסכי על ראשי את עצבותי כי הולכת את ממני הרחק.
פרסי את העלטה על עיני כי בך יותר לא אצפה.
ובחלומי הנה דמותך, נסתרת ונשגבת, טמירה וכבירה.
אוחזת היא באבוקה והילתה מחוללת בי תמורה.
רקיע לא אבקע במעופי ועל סייחי לא אחצה שחקים.
רק המייה חרישית צורמת שתכניע את האראלים.
עב אפרורי מצל על מעוני ודמעותיו שוטפות תחלואיי.
מזור לדווי ולדאבון לא אמצא כי הינך אינך אוחזת ידיי.

כפיר שגיא משגיח על עגובתי.
כרוב חד כנף מסמא את דרכי.
רוח נכאים מרעידה אילנותיי.
רוח תזזית תנשב באחרית ימיי.