האור החזק שמולי הבזיק לי בעיניים עד שהם נהפכו לשני חריצים
קטנטנים ובקושי יכולתי לראות משהו.הרגשתי ממש רע והתחלתי
להשתעל " יופי, התעוררנו" שמעתי קול לידי. לפני שהספקתי להגיב
האחות דחפה לי שני כדורים ליד והגישה לי כוס מים  " זה נגד
כאבים"
"אבל לא כואב לי " עניתי, לא נראה לי שהאחות  האמינה לי כי היא
הסתכלה עלי במבט של "תעשה לי טובה" ונדמה לי שהיא נעלבה
מהסירוב שלי כי היא לקחה את הכדורים בחזרה יצאה מהחדר וטרקה
אחריה את הדלת, אין מה לעשות ,חשבתי,  עם משונה האחיות האלה.

בשעה אחת עשרה  היה סבב רופאים, רופא מנומנם עבר ליד המיטה שלי
ולקח את הגיליון הרפואי שלי , זה קטע מלחיץ כל הקטע הזה ,לך
תדע מה הוא  יגלה... הרופא התחיל למלמל לעצמו " ניתוח פנדציט
.... החולה בן 26 ,אין היסטוריה רפואית, ללא משככי כאבים....."
ואז הוא פנה אליי " אז מה שלומך ( עלעול מהיר בגיליון- הייתי
מצפה שאדם שנכנס לתוך הגוף שלי ידע איך קוראים לי) מר....
יהושפט? " הוא נראה מרוצה מזה שהוא מצא את שמי כ"כ מהר. "יופי
" תיקנתי אותו , אבל הרופא הזה חשב שזאת התשובה שלי "אני שמח "
הוא ענה בפרצוף משועמם. לא רציתי לדבר איתו , רציתי שהוא ילך
ולא יפריע לי לישון, ובכלל עצבן אותי שהוא קרא לי יהושפט ולא
יופי כמו כל שאר העולם, הוא הזכיר לי את יפה המורה מכיתה ג'
שהתעקשה לקרוא לי יהושפט וזה עצבן אותי נורא, אבל אני יודע
שאסור להתעסק עם רופאים , במיוחד לא שאתה מאושפז ובאחריותם, אז
חייכתי הוא הלך ואני נרדמתי שוב.

אתם בטח חושבים שזה ממש אכזרי שההורים שלי קראו לילד שלהם
יהושפט , אבל אני חושב שזה ממש מגניב ובכלל יש דברים יותר
גרועים בעולם .
קחו לדוגמא את השכנה שלי שיש לה את השם הכי רגיל בעולם - שושי,
אבל אפילו שיש לה שם "נורמאלי"  כזה היא הרבה יותר מסכנה
ממני.
כששושי הייתה בת 10 , אימא שלה  לקחה אותה למגדת עתידות ,
וכשהמגדת הזאת קראה לה ביד "היא הפכה ליותר לבנה מצבע של טמבור
", (ככה שושי מספרת) וכששאלו את המגדת למה היא נהייתה כ"כ לבנה
, היא ענתה שיש בעיה בקו הילדים של שושי .
אתם מבינים,  המגדת הזאת חזתה שכל הילדים של שושי יהרגו לפני
שהם יגיעו לגיל 20.
שושי שלנו , שמאמינה בכל השטויות האלה, נבהלה מהתחזית הנוראה
והלכה לחוות דעת נוספת, אבל ככל שהיא הלכה ליותר אנשים ככה
היא שמעה את אותו הדבר יותר פעמים, ועכשיו היא לא נשואה
("למרות שהיו לי המון מחזרים") וכמובן שאין לה ילדים  ובכלל עד
לא מזמן היא גרה לבד עם שני חתולי רחוב  סניליים שהיא אספה
מהרחוב לפני כמעט 20 שנה כשהם עוד היו גורים  ( " הם כמו
הילדים שלי") אבל גם הם כבר נדרסו. אז יש דברים יותר גרועים.

כשהתעוררתי , לא ידעתי בדיוק איזה יום זה כי מאז הניתוח רק
ישנתי כל הזמן וכל הלילות והבקרים התבלגנו לי. לא הייתה לי
טלוויזיה בחדר אבל בכלל לא הרגשתי שמשהו חסר כי תמיד היה משהו
מעניין במסדרון של המחלקה - זה היה כמו מת"ב,
בסינמה 1- איזו אישה שצורחת ,  בערוץ אגו -אחיות יפות עם מדים
צמודים, בערוץ 8- בכי של תינוק שרק נולד, ערוץ 6- ילדים עם
בלונים בדרך לביקור חולים, ערוץ 9- זקני הקהילה באים לבדוק את
תנאי בית החולים למקרה ש... , ויוה- תיירת מארגנטינה שמדברת
נורא מהר ובדרמטיות  בטלפון הציבורי שליד החדר שלי. בריזה -
בחורה עם מבטא תימני מסבירה לעולה חדש איך להגיע למחלקת
יולדות, והכי מעניין - דיסקברי- הילד שישן במיטה לידי בא
להראות לי את כל הדברים המגניבים שיצאו לו מהאף אחרי ניתוח
הפוליפים שלו.

שיחררו אותי אחרי כמה ימים מבית החולים , חתמתי על מליון טפסים
בדרך החוצה. בהתחלה קראתי כל מסמך לפני שחתמתי עליו, אבל אחרי
שלושה דפים התייאשתי והתחלתי לחתום על כל מה שהביאו לי וזה
מזכיר לי את דוד שלי עזרא שחתם פעם, כשעוד היה צעיר,  בלי
להסתכל ובסוף נכנס לכלא כי  התברר שהוא חתם על איזשהו מסמך לא
חוקי.

אז אחרי שחתמתי על כל הטפסים שיחררו אותי סופית, ואני הייתי
מרוצה מהחזרה שלי לחיים הרגילים. לא ידעתי מה לעשות קודם אז
החלטתי לא לעשות כלום לבנתיים ולתת לדברים לקרות מעצמם , אבל
שום דבר לא קרה והתחלתי ממש להתעצבן כי דווקא כשאני עסוק ואין
לי זמן לכל מיני דברים הם באים ועכשיו כשאני רוצה שהם יבואו הם
לא באים, אבל אני מניח שזה כמו כל דבר בחיים וזה מזכיר לי איזה
משפט מסרט אחד שראיתי "הדברים הטובים ביותר מגיעים כשלא מצפים
להם", אז החלטתי להפסיק לצפות, אבל לנסות להפסיק לצפות זה כמו
לנסות להפסיק לחשוב - אלא אם כן אתה מת , זה בלתי אפשרי.

אז החלטתי להפסיק עם כל השטויות האלה וללכת לאכול,נכנסתי
למסעדה חדשה שפתחו לא רחוק מבית החולים ולמרות שאני לא נוטה
לבקר במסעדות לא מוכרות החלטתי להסתכן הפעם, והאמת היא שזאת
באמת הייתה הסתכנות כי חצי שעה אחרי הביס הראשון הרגשתי כאב
חזק בבטן וכנראה שהתעלפתי . כשהתעוררתי גיליתי את הנוף המוכר
של בית החולים והאחות דחפה לי שני כדורים ליד וכוס מים "זה
בשביל הכאבים" .הפעם לא היה לי כוח להתווכח אז פשוט בלעתי אותם
, האחות חכתה בחוסר סבלנות ברור עד שגמרתי את המים , שלחה אלי
מבט של "אין לי את כל היום" , לקחה את הכוס הריקה שהחזקתי ,
יצאה מהחדר וטרקה אחריה את הדלת, אין מה לעשות ,חשבתי,  עם
משונה האחיות האלה.