יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשס"ב

אף פעם לא בכיתי ביום השואה
בהתחלה לא הבנתי
וכשכבר הבנתי וגדלתי - נגמרו לי הדמעות

רחוקה ממני השואה
כריחוק משפחתו של אבי
אבל דווקא היום -
בפעם הראשונה אני בוכה
ואני עומד בצפירה ובוכה
ואני רואה את הטקס ובוכה
ואני שר את התקווה ברום לבב
ובוכה

עין שמאל בוכיה
בוכיה על אלו שלא פגשתי
ועין ימין ערה
בוחנת את אלו שעוד מסביבי
ולא משנה כמה אני משפשף את השמאלית
לא מצליח להביא לאיזון בין השתיים
אני לא מצליח להוציא את גרגר האבק שדבק
או אולי היה זה ריס שנפל ממקומו
אבל ביום השואה ההוא
עין שמאל היתה בוכיה


יום הזיכרון לחללי צה"ל תשס"ב

כל הדרך צפונה
אל קברו של דודי שלא ראיתי
אני יושב במושב האחורי של המכונית
נזהר שלא לקמט את החולצה היפה

כל הדרך לקיבוץ
אל קבר עלום שם עבורי
אני מביט במכוניות בכביש
ומנסה לחשוב לאיזו אזכרה הם נוסעים

כל הדרך לקבר
אני נשען על דלת המכונית חצי ישן
ובסיוטי דבר אחד חוזר
שמא תיפתח הדלת אל הכביש
וגם אני אהיה קבר של איש - אותו אין זוכר