אני צרכנית של סרטי פורנוגרפיה. צרכנית זאת אולי לא המילה
המדויקת, יותר - מכורה. מכורה לפורנוגרפיה ויזואלית נטולת
עלילה בסיסית שגדולתה היא בפשטותה. זין בכוס,
אצבע בתחת, שד בפה, לשון על ביצה או לשון על לשון, ועוד
קונוטציות רבות וטובות.
השאלה היא - למה? למה אני צורכת פורנוגרפיה? מה חסר לי? או
אולי לא חסר כלום, אבל בכל זאת... חסר משהו? מה מעניקה לי
הצפייה בסרט פורנו, למעט אורגזמה?
הה... אורגזמה. זה הרבה יותר ממה שאני יכולה לצפות מזיון. או
מכביסה, כרגע לפחות...
בכל אופן, מעבר לאורגזמות (שעליהן נדון בהרחבה בפרק "הנה זה בא
- רגע, אולי יש קטע יותר טוב"), אני לוקחת אתי משהו לדרך. אני
לוקחת ידע (כשלומדים לבד זה הרבה יותר טוב, לא אמרו לכם
ההורים?), ניסיון (מפתח מיומנות, כמו צבירת שעות טיסה), דמיון
מודרך ופרק כף יד תפוס.
והרי לכם התמכרות. כל המרכיבים נמצאים - הדברים הטובים כמו:
ידע - בעיקר על יחסים מאד מסוימים ומוגבלים בין בני אנוש,
בדומה להשתכרות עם חברים, אורגזמה - ה"היי" של ההתמכרות, והוא
תמיד קצר מדי, הדמיון המודרך הוא ההנג אובר והכאב בפרק כף היד
הוא אחד הסימפטומים של מנת יתר. ( על כך בפרק - "או די! עוד
פעם אחת ודי")

מקובל להתייחס לנשים בפורנוגרפיה כאל מסכנות שזקוקות לתשומת לב
או למנה, מנוצלות על ידי גברים תאבי בצע וזיונים, שהן סובלות
וחרא להן. ובכן, אני לא טוענת שאין מקרים כאלה, אבל יש גם בנות
שבוקר סתווי אחד קמו משנתן, עמדו מול המראה, סידרו את שיער
הבלונד שלהן, לבשו חולצת טריקו צמודה וקרועה בפטמות, מכנסי
ג'ינס חורצים בחריץ, ואמרו לעצמן: הגיע הזמן. אני הולכת להיות
כוכבת פורנו. לאותן נשים אני רוצה להפנות את אור הזרקורים:
קבלו אותן! שחורות, לבנות, אסיאתיות, שזופות, חיוורות, בעלות
נתונים, חסרות אמצעים. לכאורה כל התנאים להתפתחות קריירה
שמבטיחה מתן רספקט אינטנסיבי לוואגינה. משחר נעוריי אני צופה
ומשתתפת כורסא בסרטי פורנו. בשנים האחרונות, עם התפתחות דעותיי
לגבי העדפותיי, התחלתי לתהות ביני לביני עד כמה באמת השחקניות
נהנות. השאלה התעוררה לאחר העלאה באוב של זיון גרוע במיוחד, בו
התחוור לי, לזוועתי, שהיה רגע אחד, אולי אפילו שניים, שנהניתי.
כלומר הצלחתי לשכנע את עצמי בעיצומו של זיון שהדרך היחידה לתאר
אותו היא: סליחה, אתה יכול להוריד אותי כאן? - שאני מגורה וגם
גופי מגיב בהתאם. הבחור עצמו כמובן שלא הרגיש בנעשה ומיד אחר
כך, בעוד אני מתלבשת במהירות, הוא טען שהיה לו מגניב והוא יכול
ככה כל הלילה (נו, באמת), כלומר, הוא האמין שהיה לי טוב!
ובכן, אני אישה וכשזה מגיע לנשים אחרות אני סקרנית, חקרנית
ולפעמים חרמנית, כשמדובר בשחקניות פורנו - אני מתבוננת בעין
בוחנת ומגלה שיש בנות שלא יכולות לעבוד עלי ועל נשים אחרות. הן
פשוט לא נהנות, ותאמינו לי שכשרגע בודד של הנאה משתקף בפני
השחקנית, אני מזהה אותו גם תוך כדי הרצה מהירה של הסרט.

לפיכך, הצטוויתי בזאת לבדוק עד כמה לשחקניות הפורנו יש את זה -
את מה שיגרום לי להאמין להן, לגמור איתן, להאמין שהן גמרו.
איתי.

הדבר החשוב ביותר לשחקנית פורנו, לדעתי הצנועה כמובן, הוא
מקצוענות.
את צריכה לדעת מה את רוצה, מה את עושה לעצמך, מה את עושה לו
כשאת עושה לעצמך, מה את עושה לעצמך כשאת עושה לו וחוזר... לא
שלבמאי אין מילה, אבל אני בטוחה שאם תעשי צעד נועז ויוצא דופן,
הוא ישתוק וינחה את המצלמה בתחתונים מופשלים וזין ביד. (על כך
בפרק: "מאחורי הקלעים - עומד או לא עומד?")
הבחורות הנועזות (הן כולן אמיצות בעיני), החל בחסרות הניסיון
שמתקשות עם חשיפת (וגילוי) הדגדגן בפעם הראשונה מול המצלמות,
וכלה בשועלות הותיקות שמוציאות לשון למצלמה ודוחפות בננה
לטוסיק ביד אחת ובשניה ויברטור לחור, כל הבנות הטובות הללו ללא
ספק שמות לנגד עיניהן קודם כל את המקצועיות כדרך להצלחה...
ומנסות להנות. מי יותר ומי פחות...


ישנן השחקניות. אלו שהגיעו לפורנו רק כ"קרש קפיצה" (כמה פעמים
שמענו את הביטוי המזויין הזה?) לעולם הסרטים העלילתיים שהזוהר
בצידו. ה"שחקניות" מופיעות בשלל סצינות לפני ואחרי הזיונים,
כשהן מלהגות על כלום, מעמידות את הגבר במקומו ומיד אחר כך
מעמידות לו ולשכמותו. אותן קשה לי להעריך. בייבי, התפקיד שלך
הרבה יותר פשוט. הצרכן רוצה לגמור, תני את הסחורה וקחי את
הצ'ק. למה לערבב מין שאינו במינו? לא מעניין אותי לראות שיחת
סלון בינך לבין החברה שלך על הביצועים של אתמול בלילה. הדגימי
בבקשה ממך. לעולם אל תשכחי את המטרה שלשמה באת. זאת גדולה של
שחקנית. תיכנסי לתפקיד בכל הכוח. זה יתן לך המון ניסיון במשחק
והאורגזמות הן בונוס, אז למה לא? והכי מרגיז, כששנים אחר כך הן
הופכות לשחקניות מוכרות ובינוניות, הן מתכחשות לעברן. כל עבודה
מכבדת את בעליה. ואם הבנות לא מכבדות את עבודתן, אנחנו -
הצופים והצופות (צ'רלי קצ'רלי) מרגישים. ונוטרים. ולא שוכחים.
וזוכרים.
ובעיקר לא מתפלאים למצוא אותן כמה שנים אחר כך בסרט וידאו
נידח, מנסות להפיח רוח בדמות שטחית ומצוייצת עם שדיים שהעניקו
להן את התפקיד הראשי.

הסוג השני הוא המתאמנות. הפיקולו, בעגת המסעדנות יש את
המזדיינת ויש את המפנה, או זאת שמעניקה תמיכה מאחורה. בחורה
שהגיעה מכפר נידח, נראית בתולית ותפקידה מסתכם באוננות נמרצת
לעצמה ותמיכה בביצים של הבחור שמזיין את אחותה. לקינוח, היא
נאלצת לבלוע את מה שהשאירה לה אחותה בזין של הבחור, כטקס סיום
והכרת תודה. מילא, אין תפקידים קטנים וגם לתמוך בביצים צריך
לדעת. הבעיה היא שחוסר הביטחון ניכר בכל תנועה של המסכנה. לא
פעם נפלתי על סרט בו ניכר על הבחורה כי זוהי לה הפעם הראשונה,
מה שיכול ללבב כל זין מתון, אבל אנחנו הנשים יודעות מתי את
משתדלת מדי ויודעות שעוד לא מצאת את הדגדגן.

הסוג השלישי הוא האינטיליגנטיות. הבנות שעברו בסט בדרך
לאוניברסיטה, שם הן מסיימות את הדוקטורט בהיסטוריה של העולם
השלישי. הן נראות אינטיליגנטיות ולרובן פצעים רבים בטוסיק
מחוסר חשיפה לשמש ושערות ערווה שזועקות אל השמיים הכחולים. אין
לי מושג למה אינן לוקחות אחריות על המצולם, כנראה מתוך תחושה
שהשכל מספיק גם במקרה זה. טעות, בנות! גלחנה, שפצנה, ותראינה
גוף למופת למען יראו ויראו כי סקס הולך יופי עם שכל.
האינטיליגנטיות נשארות עם עיניים פקוחות לכל אורך הזיון,
מוודאות כי יש קשר עין בינן לבין הבחור התורן (ועל הבחורים
נדבר בפעם אחרת כמובן), מקפידות לפזר חיוכים, ובאופן כללי
נראות מקשיבות להוראות שמונחתות מגבוה. "שימי יד על הביצים
שלו, עכשיו עסי את הדגדגן שלך. עגול, עגול, כן, ביסודיות, כמו
חפיפה". הן ממושמעות ויסודיות ולא מעניינות. בדיוק כמו חפיפה.

הסוג הרביעי הוא המתפרעות. הבחורות האלו באות בעיקר בשלישיות
או יותר. נראה שקבוצה של חברות משולחות רסן הגיעה יום אחד
להחלטה שיש להוציא את מרכז הכוח שלהן החוצה, להנאתן ולהנאת
המעריצים. הן בטח לא מקטרות על הכסף שהן מקבלות בתמורה לעונג
צרוף וגילויים חדשים. הן נראות מסורות לחלוטין לעבודה ונהנות
עד בלי די. אפשר לראותן מתפתלות, נאנקות, נאנחות, טובלות ידיים
בשמן ובכל חור מזדמן, צועקות, מייבבות, מאוננות בסערת חושים
וגומרות עם הקירות הנופלים. אני מעריצה אותן. הן יודעות היטב
לשם מה באו ומעריכות עבודה ששכרה בצידה. כל הכבוד.

לסיכום אוכל לומר שמצבן של שחקניות הפורנו הוא בכי רע. יתכן
שהדבר נובע מהעובדה שהן לא לומדות את מקצוען במסגרת הולמת.
אולי צריך להקים מוסד לימודי שינחה את המעונינות(בהגבלת גיל
חמורה - אני לא תומכת בשום סוג של פורנוגרפיה שמערבת
קטינים/ות, חיות ומכות) בצעדיהן הראשונים כאמניות הסקס מול
מצלמה.
אולי אז נזכה להכניס קלטת פורנו לוידאו באופן אקראי (בקרוב -
"הקולנוע הפורנוגרפי - מי בעצם נמצא שם?), ולהיווכח שיש חזון
למועד ושיש אורגזמות עם חזון.

בפרק הבא - "הנה זה בא... רגע אולי יש קטע יותר טוב"
הפורנוגרפיה כזרז האורגזמות האולטימטיבי (ובהחלט אפקטיבי)