או הפעם הראשונה שבכיתי

"גשם כיסה את אספלט הכביש ביום הכי קר בשנה " , אממ בערך כאילו
גם הגגות הדשאים והעצים היו רטובים למדיי , וזה לא שלא היה קר
אבל כבר הרגשתי קור עז יותר בחיי הקצרים . זה היה באמת יום
גשום למדיי ובצדי הכבישים התרוצצו נקודות בצבע חאקי , חיפשו
מקלט מהגשם תחת אחת מאותן סככות בטון לשולי הכביש . הסתכלתי על
כל המתרחש בקרירות כזו של חורף ממושבי הרם והנישא בשמיים , את
האמת היה זה חדר קטן וסגול עם קירות מרופדים ספת עור "אמריקן
קונפורד " בצבע חום ושישים ושמונה מסכי טלביזיה ששידרו כל הזמן
את המתרחש למטה על האדמה . בימים כאלה של חורף הייתי נוהג
להתרווח על הכורסא לשתות תה עם קינמון לשמוע דיסק של  "
היהודים " ולהירגע .
מדי פעם הייתי עובר בין מסכיי הטלביזיה מסתכל על האנושות ,
יצירת המופת  שלי .
מסתכל על צלם אנוש המתכלה באותה מהירות שאותה יצרתי אותה .
היה זה באמת יום גשום שתיתי כוס תה האזנתי לדיסק החדש שגבריאל
הביא לי לא כל כך אהבתי אבל הייתי מותש כבר . עבר עליי יום
מפריך היה עליי לדאוג שהרעב באתיופיה ימשיך ושחס וחלילה לא
ימצא שם אדם אחד שמח. הייתי חייב לדאוג לפחות לרעידת אדמה אחת
בפקיסטן ואולי זה נשמע מעט אבל זה לא . בימים מתישים כאלה
אהבתי לצפות באנשים הירוקים הקטנים אם בשדה הקרב או אפילו
בטרמפיאדה , הפעם התחשק לי לראות את אותם מדי חאקי אמיצים
שאינם מפחדים מדבר נמלטים על נפשם מפני הגשם .
חייכתי לראותם מצטופפים תחת תחנת האוטובוס הקטנה . המוסיקה
דפקה לי בראש וחשבתי להירדם אך לגורל אם יש כזה היו תוכניות
אחרות בשבילי . גבריאל התפרץ לפתע נבהלתי ממנו וכוס התה נשפכה
לי על הג'ינס . "כוס אמק , גבריאל אתה לא יכול לדפוק ?!"
" סליחה אלי , אבל אינני מתפרץ סתם, דבר נורא קרה " התנשף
בבהלה .
" אוקי , אוקי שב תירגע תן לי להכין לך כוס תה נשב נעשן איזה
סיגריה נשמע את הדיסק שלך ואז תספר לי " הייתי עדיין מותש
מהיום החולף ומוחי לא היה מוכן עדיין לחדשות מסעירות .
"לא , לא אין זמן הכול קורס "  הפציר בי . " לא יכול להיות
שהשמיים נופלים הרי חיזקתי אותם רק שלשום , אז מה כל כך בוער ?
" ניסיתי להעלות חיוך על פניו .
הוא הביט בי במבט רציני  וסימן לי לבוא אתו אל חדר הבקרה הירוק
. החלפתי במהירות את הג'ינס לתוגה הלבנה שהייתה בעצם בגדי
העבודה שלי ורצנו במעלה גרם המדרגות המתפתל . על הקירות היו
תמונות של כל עבודותיי מתחילתה של האבולוציה עד לבריאת האדם.
אחרי 5 קומות נכנסנו לחדר הבקרה הירוק שם חיכו לנו כל מלאכי
שרת הם כינסו ישיבה מיוחדת . הרגשתי כאילו אני עשיתי משהו .
גבריאל פתח את הישיבה , " שלום לכל הנוכחים ,שלום אלוהים
כינסתי את הישיבה הדחופה הזאת בגלל דבר נורא שקרא . בני האדם
גילו את סוד הבריאה והשכפול ."
כולם כולל אני נזדעקנו לשמע הבשורה . " אוקי מה זה אומר ? "
שאלתי בקול רועד .
" זה אומר שסוף העולם הגיע בעוד כעשר דקות יגיעו מספר מדענים
לשמיים , כן גם איך לעלות לכאן הם גילו . " ענה לי אחד ממלאכי
שרת . פניו היו ורודות על חוטמו היו מונחות משקפיים קטנות והוא
דיבר במבטא רומני כבד.
"אבל מה יש להם לחפש כאן ?! " שאלתי בתמיהה . " אוי אלי האין
אתה מבין ? הם מחפשים תשובות ונקמה בעיקר נקמה "  נאנח גבריאל
" הם רוצים לחסל אותי , אותם אבל בעיקר אותך " שקט השתרר בחדר
הבקרה וקירותיו הירוקים כאילו צעקו .
אבל למה ? למה אותי מה עשיתי להם ? "  שאלתי פחד מורגש .
" איננו יודעים בדיוק " אמר אותו מלאך רומני , " משהו על
מלחמות ואסונות " .
לאחר כשבע דקות הופסק החשמל וחושך השתרר בשמיים לא חושך של
לילה חושך אחר מפחיד יותר , הרבה יותר . בכניסה נעמדו חמש
דמויות גבוהות יחסית לבני אדם .
חמישה גברים חמושים ברובי צייד חומים , הם דיברו רוסית בקצב
מסחרר אולי מסחרר כמו הריח שעלה בגדיהם. זה היה ריח זיעה מהול
בריח וודקה חזק . ברחתי מהר לפני שהספיקו לזהות אותי עליתי
לעליית הגג החשוכה . במקור החדר היה צבוע תורכיז אך הדבר היחיד
שראיתי היה חושך . הבנתי שסוף העולם מגיע הכול חרב היצירה קמה
להרוג את היוצר. הרגשתי מים זורמים על גופי . הושטתי את ידי או
משהו כזה לפי  לטעום את הנוזל הזורם על גופי ושוטף אותו מכף
רגל ועד ראש. הוא היה מלוח לא כמו ים אבל מלוח.
לפני שהספקתי להגיד ג'יק רובינסון  לא שבאמת רציתי להגיד ג'יק
רובינסון . הבנתי שאני בוכה
בכי אמיתי מטורף ורטוב כל כך. כמעט יכולתי לראות את הנקודות
בחאקי מחפשות מקלט מפני הגשם מתחת לאחת מאותן סככות בטון לשולי
הכביש.