אני הילדה שאתה לא באמת רוצה שתהיה שלך
ובכל זאת אתה מסרב להפסיק להסתכל עלי.
כל תנועה שאני עושה מבריחה אותך יותר ויותר
החיוך שלי
ההליכה שלי
הדרך שבה אני אוספת את השיער שלי
הבעת הפנים שלי כשאני מקשיבה
או הדרך שאני מדברת כשאתה יושב איתי בהפסקה
ולא תרצה שאני אהיה שלך...

הבעת הפנים העצובה
הדמעות הקטנות שאף אחד לא שם לב אליהם- גם אתה, אתה לא מבין.
אני ילדה עצבה?
המילים שאני זורקת,
הדרך שבה אני מדברת,
מה שאני אומרת
אני לא שלך,
ואתה לא באמת רוצה להיות שם בשבילה.

הדרך שהחולצה הקרועה יושבת על הגוף שלי,
השילוב המזעזע עם החזייה האדומה.
הגוף המוזר,
השיער החלק הארוך והמוגזם שלי,
נקודת החן בלי החן הקטנה
ואתה לא מבין- היא שווה?

החיבוק המאולץ שלי כשאתה רואה אותי

המשחקים הקטנים שלי בך,
השיחות הארוכות שלא נגמרות- אני רואה איך אתה רואה אותה.

אכזבה.






בתגובה לShe
http://stage.co.il/Stories/26738