הוא: להכין לך את אותו הקפה כמו תמיד?
אני: טיפה יותר חזק, בא לי חזק.
הוא: טוב אין לי בעיה עם זה, רק תזכור שזה בתשלום.
אני: הקפה בתשלום?
הוא: הכל בתשלום.
אני: אז זה כולל את הקפה?
הוא: אם זה הכל אז לא ברור שזה כולל את הקפה?
אני: לא ברור שזה כולל את הקפה.
הוא: אז זה כולל את הקפה.
אני: ואם זה כולל את הכל, זה כולל גם ביקורת חברתית?
הוא: תלוי איזה ביקורת חברתית.
אני: ביקורת חשובה.
הוא: חשובה על מה?
אני: ביקורת על הממשלה, זה יכול לתפוס חזק.
הוא: לתפוס את מה?
אני: חזק.
הוא: אבל אם היא תתפוס חזק זה לא יכאב?
אני: למי?
הוא: בד"כ כשמישהו תופס חזק זה כואב.
אני: זה ביטוי. היא תתפוס חזק במובן המטאפורי.
הוא: אז זה לא כואב כשתופסים אותך במובן המטאפורי?
אני: זה כואב, לממשלה.
הוא: אז היא תתפוס חזק את הממשלה?
אני: לא היא תתפוס חזק בעיני האנשים.
הוא: אם אתה רוצה להכאיב לממשלה, למה אתה תופס חזק עיניים של
אנשים שלא בממשלה?
אני: לא חשוב.
הוא: קודם אמרת שזה חשוב, ועכשיו לא חשוב, אתה מאוד מוזר.
אני: אולי פשוט תגיד לי כמה זה עולה.
הוא: שלושים.
אני: שלושים מה?
הוא: שלושים.
אני: יש הרבה סוגי שלושים, שלושים דולרים? שלושים שקלים?
שלושים בחורות שבדיות שצועקות בגרמנית?
הוא: פשוט שלושים.
אני: אתה לא יכול סתם שלושים, אתה צריך איזשהו הצמדה לזה,
שלושים לבד זה חסר כל משמעות, זה הרי לא יעזור לך סתם שלושים.
הוא: ואפשר לחשוב יעזור לך הקפה והביקורת החברתית, הרי ממילא
הכל מנייר.
אני: אז אתה רוצה פשוט שלושים.
הוא: סוף סוף, אתה מתחיל לקלוט.
אני: אבל איך אני אתן לך שלושים?
הוא: מאיפה שאני הבאתי לך את הביקורת החברתית והקפה.
אני: אהה משם, עכשיו הכל ברור.