הקיסוס חיפש וכשמצא טיפס
על ערבה... חיבק אותה והקיף אותה במעיל של לבבות ירקרקים.
הערבה שמחה באהובה והעניקה לו ממיציה המתוקים.
הערבה ערבה לחיקו אך קטנה וצעירה מכדי לעמוד בעומס, הלכה
ונחלשה וקמלה לאיטה.
מיציה הפכו תפלים, אחר חמוצים, ואחר מרים, אך הקיסוס המאוהב,
עיוור למצב, עיווה קצת את פניו והידק את חיבוקו הלבבי.
הערבה לא ידעה לדבר, וכך מצבם התדרדר, עד שלפתע, הערבה עקרה
משם בכוחותיה האחרונים, קרעה ממנה את הקיסוס, השירה אותו
לגסוס.
ענפיו הרוטטים, עצביו המרוטים, פשוטים מעלה, לאוויר, מחפש את
ערבתו... אבל היא מזמן איננה ואבדה אהבתה... והעצים האחרים
רחוקים כל כך... וקטנים כל כך... ואף אחד מהם לא צריך קיסוס
כמוני... טפיל... שיטפל בהם.