"אדוני אלוהיכם אמת.

ויציב ונכון וקיים וישר ונאמן ואהוב..."

אני ממלמלת בין שיני, בוחנת את הנשים הקשוחות מסביבי. כולן עם
כובעים על ראשן, עומדות כשהן מתכופפות מדי פעם. איך? איך אני
בורחת מפה?

"קדוש קדוש קדוש אדוני צבאות, מלוא כל הארץ כבודו..."
קולות מכל פינה הדהדו בעולם.
אני, רוצים הם לחתן אותי, עם ההוא בפינה. וכי בא ממשפחה טובה,
10 רבנים דור אחר דור!
איך? איך אני בורחת מפה?

"אתה קדוש ושמך קדוש וקודשים בכל יום יהללוך סלה. ברוך אתה
אדוני, האל הקדוש." אני קוראת בין שורות העמידה. כולן מסביבי
תוקעות את האפים שלהן לתוך הסידורים. כאילו אין הן זוכרות כל
מילה.
איך? איך אני בורחת מפה?

"קרוב אדוני לכל קוראיו, לכל אשר יקראהו באמת."
הם רוצים שאני אתחתן איתו, עם הרב, ואין הם שואלים לדעתי. אין
אני אוהבת אותו. רוצה אני את ההוא האהוב, עם הכיפה הסרוגה. אבל
אל נא אפתח פי, כי אם כן ירשעו עלי הקדושים.
איך? איך אני בורחת מפה?

"ובמצוותיך תרדוף נפשי..."
אם אלך, לא תוכל אמי להסתכל אל עיני. ואילו אם אשאר, מה יהיה
עם לבי? אין אני רוצה להיות הרה עד סוף ימי חיי.
איך? איך אני בורחת מפה?

"שומר אדוניי את כל אוהביו, ואת כל הרשעים ישמיד."
ומי שמכריח את נפשי להתחתן עם הרב, אין הוא רשע?
"שהוא נוטה שמיים ויוסד ארץ.." צעק האולם " ומושב יקרו בשמים
ממעל... ושכינת עזו בגובהי מרומים. הוא אלוהינו, אין עוד."
מחר הכופה. ומחרתיים המקווה.
איך? איך אני בורחת מפה?

לרגע הזזתי את עיניי מהסידור. אחותי נגעה בי עם המרפק. "התרכזי
בדברים החשובים." אמרה והמשיכה מתנדנדת.
"ונאמר: והיה אדוני למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה אדוני אחד
ושמו אחד."
הוצאתי מהכיס את הכדור האחרון.



איך? איך אני לא בורחת מפה?



"סלח לנו אבינו כי חטאנו, מחל לנו מלכנו כי פשענו, כי מוחל
וסולח אתה. ברוך אתה אדוני, חנון המרבה לסלוח."