את  ימי ילדותי  העברתי בהאזנה לרדיו הצבאי, ובביקורים בבית
הספר.
אוירה קבועה  שמתרחשת כמו נצח בשגרה כשהמורה מקריאה שיעורי
בית, כול מה שנותר לי היה להסתכל בחלון ולקוות רק לקוות, שיגיע
כבר הרגע שאני אחצה את שלושת הגבעות העומדות ביני לבין בית לחם
במדי גנרל בצבא הכובש, הייתי מחכה שיגיע הרגע בו ידי תיהיה
שותפה לתהילת ארץ ישראל היהודית.
הכביש הריק והר הרצל בצל השמים הצהובים שהיצתירו בחלון הכיתה
היו מזכירים לי את הכבוד הנגוע במעשה הלחימה, ואת התהילה
שחולקים אפילו החללים והגוססים.
כמה שהייתי רוצה לצעוד בשטח בנעלי צבא ומדיים משופשפים ומלאי
בוץ, כשעורי מזיעה ושערי פרוע אחרי ימים קשים בשטח המלחמה.

בסוף כיתה י"א קיבלנו חולצות מחוג כושר קרבי, ואני קיבלתי אות
לציון על התמדה ותרומה לחוג, כשהגעתי חזרה לביתי פרצו מעיני
דמעות, אולי זה קיצוני לבכות אבל באותו הרגע וגם עכשו אני יודע
אני תמיד אדע שהדרך בה אני צועד ההיא הדרך הנכונה, שהדף שלי
נקי, שאני אגשים את כול החלומות שלי, שאני עומד איפה שאני רוצה
לעמוד, שבחיים שלי יש החופש לבחור, ידעתי אז אני יודע היום אני
אעזור לארץ שלי אני אגיע איתה רחוק.

אני זוכר שכשהייתי קטן הלכתי עם ההורים שלי לעיר העתיקה, והיה
שם שוק ערבי, חבל שאני לא יכול לקנות שם עכשו.

אז אולי אני נראה אלים  ברברי ילדותי  טיפש, אבל אני רוצה ללכת
לצבא בשביל לעזור לעם שלי, אולי זו הדרך היחידה שמצאתי בשביל
להחזיר למדינה היפה הזו, אחרי כול מה שהיא נתנה לי, והיא נתנה
לי הרבה, המדינה הזו נתנה לי את החיים שלי, נותנת ליהודים
חיים, המון אנשים שוכחים את זה בתקופה האחרונה, יש לי המון כעס
כלפיהם.

למעלה למטה למעלה למטה למעלה למטה למעלה למטה למעלה למטה, כדי
להגיע למעלה צרייך להתחיל מהפינות החשוכות צרייך לעמוד בתחתית
של הלמטה ולשמוח שמותר לעמוד שם בתנאים הקשים, וכול פעם
שמצליחים למטה צרייך לעלות חיוך ענקי, כול פעם שעוזרים למטרה,
אני רוצה להלחם לא לשלוט בכלכלה, אני איש צבא.

טירונות
יריות, שקט, יריות, שקט, יריות שקט, יריות, שקט....
תתן את כול הנשמה שלך ותרוץ, תרוץ, תרוץ.
פה זה רק טירונות, פה אנשים מתפוצצים, פה זה הצבא, מלחמה קרה,
המות בוער בין הפצצות, תרוץ שלא תפגע, תברח אנחנו מתאמנים
בנטישה.
העשב הרגוע בוכה באש, החיי מת, קללה אחרונה היא סוף, ההרוג
הבאה.
פה זה משחק, אין רחובות ריקים פה הגופות יוצאות למסיבות
ריקודים.
השמש מסנורת הרגלים מלאות בוץ, נסורת זולגת מהשמים לתוך לב
האדמה, הלב שלי ריק התמלאה בשנאה.
שירי מלחמה על רקע שחור, זעקה לא נגמרת נופלת לתהום ריקה.
בדימוי כולם כבר מתים גם אני עוד דקה.
לרוץ מהר בשתיקה.
הזיה שבין השלוליות שמתיבשות זורמים מים חדשים נפשות הגופות,
דם הפצועים.
צעקה תהרוג, שתיקה אבלה, סיוט זהו חלום רע.
תמונות אחרונות של חיים אחרים, אבדו לנצח עולמים.
והדגל מונף, לבסיס האחרון של הנסיגה, המות לא גומל בתשוקה.
התקבלתי לקרבי אלא מה, יחידה מובחרת סודית.

שם: יואב רחמים
תאריך לידה: 8/6/1982
חלום: צבא
בעיות רפואיות: אין
 
יתגד ויתקדש שמיה רבה בעלמא די ברא כרעותיה וימליך מלכותיה
ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית
ישראל בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן
יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי  עלמיא יתברך וישתבח ויתפאר
ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל
שמיה דקודשא בריך הואלעילא מן כל ברכתא שירתא תשבחתא ונחמתא
דאמירן בעלמא
ואמרו אמן
יהא שלמא רבא מן שמיא חיים טובים עלינו ועל כל עמו ישראל
ואמרו אמן
עושה שלום במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל עמו
ישראל
ואמרו אמן