עדיה מור / שחטו אותי... |
ועיני כבר נעצמות בכבדות.
ברקע שיר ערש מנומנם
חוזר על צליליו האחרונים,
פוחד להיגמר פוחד לעזוב.
וקורי שינה מתוקים
סיבכו את רגלי וידי.
אני נכנעת, אלוהים, אני נכנעת,
שהחלומות יעשו בי שפטים,
שהשינה תבלע את כולי.
והנה היא שבעה ורכה,
כמו תינוק עגלגל.
ולמרות שניצחה אותי
לא אשנא אותה,
כי היא כל כך מתוקה,
כמו חטא.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|