כמו כל יום שב פותח עיני ונזכר,
שחיי נגמרים עוד מעט.
מקווה, מתעלם, זה אף פעם לא נגמר,
אך למי שם ממני אכפת?
הם הרי דואגים להמציא הוראות
חקוקות באבן ודם.
את פיהם מן הסתם, אסור להמרות,
מה אני, רק צלם אדם.
ובליל, כשכולם הלכו כבר לישון,
מתגנבים לגלגל העבדות,
עם טירוף בעיניים זורקים אסימון,
על גורל - מי יחיה, מי ימות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.