או.קיי., זה כבר שיר עם הסטוריה. זה התחיל משיר של לאה
גולדברג, עם אותו שם, שכשקראתי אותו לא היה לי מושג על מה הוא.
אחר כך, נתקלתי בעוד שיר עם אותו שם, שבאופן בסיסי דיבר על
פר, מי שהוא לא יהיה, שיצא למסעות וסולווג שחיכתה לו כל הזמן.
אז קראתי את השיר של לאה גולדברג שוב, והבנתי שהיא ניסתה
להעביר את נקודת המבט של פר. וזו עוד סיבה טובה לאהוב את לאה
גולדברג, כי מי עוד יכולה לכתוב שיר אהבה שיש בו את השורה "לא
הקדשתי לך בדרך אף מחשבה קטנה"?
אז בכל מקרה, זאת נקודת המבט של סולווג. ודרך אגב, ממה שהבנתי,
כל העניין מבוסס על יצירה בשם "פר גינט". אבל את זה לא ידעתי
עד הסוף המר.


יצאת מביתנו למסעות
לחפש הרפתקה מרוחקת
לרדוף אחרי עשן חלומות
ואני חיכיתי בשקט.

איחלתי לך דרך צלחה,
לבקתה חזרתי בלאט.
למה נשארתי וחיכיתי לך
באמת שאינני יודעת.

אך חזרת אלי, עם חיוך של אשמה,
וידעתי שלתמיד שבת.
אינני רוצה לדעת את שמה
של זאת שבדרך אהבת.

יודעת אני שאינני יפה
ושאין לי אומץ או כוח,
שיכולת למצוא לך עוד אהובה,
שיכולת אותי לשכוח.

ואילו יכולתי להפסיק לאהוב
הייתי עושה זאת לפני שנים.
אני תמיד ידעתי מה טוב
בשבילי. ראשך הוא זה שבעננים.

אבל חזרת אלי, שלם,
וכל מה שאדע
הוא לאמר תפילה של לב אילם
ולשאת לאל תודה.