...מבנה גופה רזה.
השכלתה: תואר שני בפסיכולוגיה .  למרות שלעולם נמנעתי מפגישות
עם בנות הגיל הבשל, לא יכולתי להתעלם מהנתונים הוירטואליים
שהוזכרו.  בטלפון נשמעה חביבה ומעונינת, גם למדתי לגלות שהיא
מדריכת אירובי בסטודיו C,  מה שהוסיף ציפיה לתקווה המבוססת
ממילא.  אפילו בדמיוני הזהיר, הצליחה להצטייר  כדמות בשלה,
משכילה, יפה, חטובה ומעניינת.  מה אפשר לבקש יותר מכך, באמת
הגיע הזמן לחדול מרומנים עם נערות מבולבלות, אולי אף לחוות סוף
כל סוף, סקס מצויין עם בעלת ניסיון שתלמדני הנאה ולא רק תשאב.
קבענו באחד מבתי הקפה השקטים חביבים שבאבן גבירול , בחרנו גם
שעת יום בלתי עמוסה שתאפשר לנו היכרות רגועה, ללא הלחצה ממנהל
אספרסו חומרני, המבקש למחזר שולחנות. כהרגלי המגונה והמעיק לכל
הצדדים , איחרתי ברבע שעה וקיללתי עצמי, על אובדן של זמן איכות
פוטנציאלי.  זיהתה אותי בקלות, בזכות שידעה מה אלבש ומאיזה רכב
אצא.
"נעים מאוד עדנה". אלוהים אדירים, יכולתי להישבע שזו סבתא של
עדנה, נכון שהתאור החיצוני התאים, אבל רבאק, מה היא רוצה ממני,
הרגשתי כאילו הפרש הגילאים שלנו, ברמה הסימלית להדגיש, לא שלל
אפשרות שיצאתי באותו הרגע מהכוס הפדופילי שלה ושפתי זבו את
שילייתה.

אך לא איבדתי עשתונות. באינסטינקט צבאי מובהק של צנחן לוחם,
הכנתי תוכנית קרב מלאה, הכוללת מקרים ותגובות...(ניתחתי):
יכולת המודיעין שלה נחשבה מאוד מצומצמת , אפילו טלפון שלי לא
ידעה, בטח שלא כתובת.  לוחית הרישוי הג'יפית התלכלכה בשל טיול
בוצי שערכתי אמש, כל הסיבות שבעולם להתל בה שתפנה מבט,  ואז
לקיים מנוסת מנצחים, לעולם נטול גריאטריה. אבל המארח המנוסה של
המסעדה, קרב אלינו, ובנחישות אסתטית התווה את הדרך לשבת, לא
אתפלא אם היה סוכן חרש מניפולטיבי של הדייטהזאכן שלי. כל כך לא
רציתי לשבת מולה, אחזה בי תחושת  אנוס שמוכרח נגד כל רצונות
נפשו הקטה לקיים דבר מאוס, דמעות ניקוו בעיני הילד שבי. כניגוד
מוחלט אליה היתה המלצרית שנתברכה בעור רענן,  תנועותיה
החינניות אמרו תום נעורים מלבב, שיניה בהקו וצעקו חלב. לכפותיה
היפות היו סנדלים פשוטים, ועל גיד האכילס שלה נח צמיד מתוק
ושובבי שהוסיף לה נופך רכות ועדנה של חיילת משוחררת מקסימה. לא
אזכיר את שדיה  שהעמידו את  חזייתה, כי לא בפורנוגרפיה עסקינן,
אלא בטרגדיה אנושית קורעת לב.

הזמנתי במינימלסטיות מופגנת "הפוך קטן וזהו- תודה רבה".
אבל עדנה, כעזניה שמצאה טרף, לא גילתה סימני קיצור.
"אני מתלבטת בין תפוח אפוי לפוקצ'ה, אז תביאי את שניהם, משקה
קינמון על בסיס חלב, סלט אספרגוס עם שקדים ומיץ תפוזים, תשאירי
את התפריט אם יתחשק לי עוד משהו...יש לכם אולי גם תפריט של
קינוחים ?"

באקט של לעיסת החסה הסלטית, התפוררו מול עיני שיניה המעוששות
ונזלו  על צידי סנטרה.
האחרונה המשיכה ללעוס כאילו כלום לא קרה, כנראה שבנות גילה
רגילות לתופעות הללו, יודעות לשמור על קור רוח, כדי לא להבריח
חתנים ב(אמ)פוטנציה.
שיניה נסתברו כחימום קל, כשחתיכות רקובות משדיה הנפולים החלו
לנשור על השולחן.
שוב, כאילו הירח המשיך סובב את כדורנו, רק נטלה מפית נייר
מהמתקן, שמתוך וורקוהוליות לא הצמיח רגליים וברח, ניגבה את
פיסות הבשר הרקוב ושבה אל שגרתה:  

                                          "אז מה למדת
???".

אכן קשה אפילו הקריאה של הטקסט,  הוסיפו לכך שאינו אלא סיקור
עיתונאי אובייקטיבי וטהור, שעבר עידון וצנזורה כדי לשמור על
נפשכם, אז אולי תיטיבו לעכל את עוצמת החוויה הטראומטית
שחוויתי.

מי יודע, אולי יום אחד כשאהיה בן שישים, גבר אמיתי קשוח ואמיץ
מבפנים, ברמה של אומן לחימה סיני מנוסה רווי יכולות ריכוז,
ועוצמות נפש...
רק אזזזזז אוליייייי, אוכל לצאת עמכן, בנות השלושים (ואחת !),
אבל רק אולי, כי קטונתי מלהתיימר.

...ובאמת... שתהיו בריאות... רק טוב שיהיה לכן !