אז מה דנה. קצת גועל נפש לסיום ?
אולי זה חיוני וככל ששאט הנפש תהיה גדולה יותר כך כל צד יפנה
לדרכו בנחישות.
אבל כדי שלא ייוצר הרושם שאני בקטע של לעשות לך רע אאזן ואציין
שאני מאוד מתגעגע בעיקר למשהו פיזי שהוא במיוחד הפרצוף המתוק
שלך וגם לחבק אותך במיטה כי את קומפאקטית כזו, חיבוק הוא גם
קטע נפשי.
כן, אני מתגעגע בעיקר לחיבוקים, כי חיבוקים כאלה כיפים מתרפקים
וחמימים לא היו לי אף פעם .
אני משתלח עכשיו בכתיבה ופורק מעלי לאו דווקא בסדר הגיוני את
המחשבות, שיש בהן אפ אנד דאון מכל הבחינות, גם מבחינת "ביקורת"
 שיש לי עלייך (כן אני יכול לקפוץ לך עם הביקורת. אני יודע,
ובכל זאת ) וכמה שהטקסט הזה קריא מבחינה נפשית.
בהזדמנות זו אני רוצה "להזהיר" אותך שיהיו חלקים מסוימים קשים
לקריאה, לא בגלל נאצות והאשמות , אלא בגלל שאעלה בו נושאים
מביכים שהפריעו לי, אז או שיעלו בפנייך חיוך כי זה טיבם בדרך
כלל, אולי יגרמו לך תחושת דחייה מה שיסביר למה אף פעם לא דנו
עליהם, למה אלה דברים שלשיטתי לא יכולתי לומר לך.
את יודעת, התוודות קלה (שהיא בכלל לא התוודות כי את די מכירה
אותי בקטע הזה) יש לי עיניים גדולות, אני רוצה הכל הרבה יותר
ממה שאני יכול לאכול.
ככה גם עם בנות.
כשהיינו ביחד, כל הזמן הסתכלתי על אחרות, כל הזמן חוסר הסיפוק
עם מה שיש לי (ז"א את), אבל כל פעם מחדש זה היה קורה שהייתי
רואה מישהי מאוד יפה, שמאוד עשתה לי את זה, אז באה התחושה של
:
אני חייב להיפרד מדנה, הנה מישהי שעושה לי את זה הרבה יותר
מדנה, אהבה ממבט ראשון, אם לא הייתי חבר של דנה הייתי מתחיל עם
זו שבאה מולי עכשיו, וואו- זו דנה בכלל.
את קולטת ? אני מדבר כאן על שברירי שניות. כשהייתי פוגש אותך
באקראי, היה שלב שלפני שאני קולט שאת דנה, המראה שלך ומה שהוא
מקרין הכה בי ובסופם של שברירי השניות הבנתי שמי שעושה לי את
זה נורא חזק, עד כדי כך שאני רוצה להיפרד ממך ומייד - זו בעצם
את.
משעשע, או שאני ממש מפגר...
כן, אמרתי לך את זה לא פעם, ובכל זאת אני רוצה להנציח את הקטע
הזה על גבי כתב זה.
אני מרגיש שקצת לא מיצינו את הקשר והפרידה שבאה אחריו. זוגות
בדרך כלל נפרדים וחוזרים לסירוגין.
למרות שכל פעם אחרי הפרידה יש תחושה של : "בחיים, בחיים לא
אחזור אליו/יה" בסוף חוזרים ואז או שנפרדים שוב ויותר שלמים עם
הפרידה או שחיים באושר וכו ועושים ילדים חמודים , מגדלים אותם
בהצלחה וגאווה בבית גדול, וילה של אנשים טובים עם דשא וחצר
גדולה.
אני חושב שבחצר בטח תהיה מלונה עם כלב, בתנאי שלא יחרבן בדשא
ולא יעשה בלגאן יותר מידי.
טוב, נושא שמאוד הפריע לי, וכבר עכשיו עוד לפני שכתבתי אותו
נתפס פתאום מאוד מינורי, (זו אולי ההוכחה שלפעמים כשמדברים על
דברים הם מקבלים פרופורציה).
בקיצור (אני נבוך) הפריע לי שלא כל כך (תופים.) מצצת לי.
כן פשוט ככה, שתביני זה לא שאני נהנה כל כך ממציצות, באופן
חריג לדעתי אני פשוט לא, בטח שלא ברמה של להגיע לסיפוק מהעניין
הזה, אבל יש כאן איזה קטע כזה, שאם הייתי מוצצת לי יותר (אני
יכול לספור איזה שלוש או ארבע פעמים בהיסטוריה- שמצצת לי), אז
הייתי מרגיש שהלכת עד הסוף עם האהבה שלך (יש כזו פרסומת של YES
- חברת הלוויין, אבל נשבע שאני חשבתי על זה קודם- טוב זה משפט
חזק- ללכת עד הסוף עם האהבה שלך..)
כאמור פתאום זה נתפס כעניין מינורי יותר, אבל רק בזכות זה
שכתבתי אותו.
אם למצות את עניין המציצות, אז אני זוכר ש.(מה המילה הנכונה-
הזדיינו, שכבנו, עשינו סקס- אף אחת מהן) בכל מקרה היה טוב
במלון (עם השם המצחיק= "קורינאלה") שברומא, אחרי שעשינו את זה
פעם אחת- התחשק לך עוד פעם ומצצת לי, אז עשינו את זה עוד פעם
והיה טוב.
נו אז מה (?) את בטח שואלת, כלום, לא יודע זה מין זיכרון כזה,
זיכרון טוב של אהבה. למה דווקא כזה שיש בו מציצה את שואלת ?
(איזה יופי של הדברות בננו, אני שואל במקומך וגם עונה.).
טוב דבר נוסף שהפריע לי מאוד (אופס- גם זה מתחיל לקבל
פרופורציות) זה שהיית לפעמים מפליצה בלילה.
מפנה לי את הגב ומפליצה.
אילו היו גם ימים שלא הראית לי פנים מבחינה מינית (אוף הכל
סביב מין.), אולי בגלל שלא הרגשת טוב  בבטן, זה קרה הרבה פעמים
אחרי שהיית הולכת לאכול אצל אמא שלך וזו עוד סיבה (אולי
העיקרית) שהפריע לי שהלכת לארוחות האלה, אבל לך תסביר דבר
כזה.
פחחחחח (פחחחח זה צחוק וירטואלי כזה- דרך אגב).
בכל מקרה כשהיית מפנה לי את הגב ומפליצה- וכאמור היו אלה ימים
שלא היית נחמדה אלי מבחינה מינית, לא ידעתי להחליט אם את לא
נחמדה כי יש לך כאבי בטן , או שאת מפנה לי את הגב ומפליצה כמו
בואש שככה מבריח את האויבים שלו.והמחשבה השנייה מאוד מעליבה.
לא שאני מאשים שהיית כזו פלצנית שלא תביני לא נכון, האמת היא
שאין לי כל כך מדד, כי אף פעם לא ממש חייתי עם מישהי כמו שגרנו
ביחד.
עוד בענייני חששות, חששתי שאת איתי גם בגלל שנוח לך שאני כזה
ספונסר, תביני זו לא הקמצנות עלייך, אלא חשש מנקר שזה מאיץ שלך
להישאר איתי (ברור שלא הסיבה היחידה ברור שלא- אלא תמריץ קל
שגם הוא מעיב), בגלל הנוחות של לחיות בבית ולא לשלם מים חשמל
טלפון ארנונה שכירות ועד בית ולקנות מידי פעם משהו כשמתקלקל,
למרות שלזכותך אכן יאמר שמידי פעם הבאת דברים לאכול, את מבינה
?
מדובר כאן באלפי שקלים בחודש, שמאוד נוח שמישהו מממן לך
אותם.
אני ממליץ על שוויון בנושא ההוצאות- או כמעט שוויון או חלוקה
כל שהיא בהתאם לנסיבות.
(כן- גרמתי לך  בחילה עכשיו ושאט נפש- סביר להניח.)
את תקראי לקטע הזה לא נקי, בכל זאת זה דבר שהפריע לי ולא פתרנו
אותו.
את אמרת שצריך לדבר על הדברים, זו לא חוכמה לדבר רק על אותם
דברים שלא מפריע לשני הצדדים לדוש בהם.זה לא נחשב לדבר על
ה"דברים."
בהתחלה כשנפרדנו, מאוד התגעגעתי אליך, בעיקר לקטע של הכירבולים
והחיבוקים, גם לפרצוף המתוק שלך (כן כבר אמרתי את זה) .
חשבתי שזה בגלל שאני בודד וחרמן, אבל הסתבר שזה לא העניין. כי
גם כשלא הייתי בודד וחרמן אז התגעגעתי אלייך.
את זוכרת את אותו לילה שהתעקשתי לפגוש אותך ובקשתי שתצאי אלי
לאוטו ?
(התוודות) זה היה אחרי שהייתי עם מישהי והרגשתי כל כך מגעיל.
ברחתי ממנה ונורא רציתי שתחזיקי לי יד או משהו. (מגעיל קצת
?).
את היית באנטי נוראי וזה מתוך הכרוניקה הידועה מראש של ירח מר
: כשצד אחד רוצה יותר ,
הצד השני רוצה פחות .
אני חושב שאני מהאנשים שהמניפולציה הזו לא עובדת עליהם, אבל
אולי אני טועה.

האשמתי אותך במפורש או שלא במפורש שמשעמם לי אתך.
אז להגנתך אומר שאולי זה מתוך זה שמשעמם לי עם כל דבר גם  עם
עצמי= פסגת העניין (- בציניות ) ובכלל הקטע שלא התחברתי לחברים
שלך, למשפחה שלך וכל זה.זאת אומרת שאני אחראי לשעמום במובן זה
שחלחל למערכת היחסים שלנו, כי זה ממש לא נורמלי שנחיה רק עם
עצמנו, נכון ?
הנה למדתי בזכותך לקח ותודה.
נורא קל (נורא תרתי משמע) לשכוח מכל הטוב, גם אני יכול די
ביעילות לשכנע את עצמי שהיא (ז"א את)  ככה וככה וככה. ושאיכסה
ודי.
ואז לא אבין למה התגעגעתי בכלל ויהיה לי שקט ושום תחושת חסך
ממך.
אבל לא, יש בי צורך לשמר את הטוב הזה שאיננו עוד, צורך שמכאיב
ומגביל קצת ובכל זאת שלא כמותך, אני לא מבקש לנפנף אותו.
אולי לך קשה יותר להתמודד עם כל העניין, אז את בוחרת להדחיק
ולהכחיש, אז זה לא פייר שאשפוט.
את יודעת דנה- אני חושב שלשנינו אין סיכוי ליצור זוגיות טובה
לאורך זמן אם נתנהג עם בני הזוג הבאים שלנו כמו שהתנהגנו אחד
עם השני.

אני חושב (וזה לא: אני מאשים.) שאת במקום יותר גרוע ממני, כי
אני יותר מוכן "להודות באשמות" שלי מאשר את.
הצחקת אותי שהסכמת "להודות" שיש לך בעיה בקשר כי את "יותר מידי
טובה ונותנת מעצמך". תשמעי דנה זה קשקוש היסטרי. להציג "מגרעה"
כזאת.  
(ואני מקווה שאת לא קורעת את הניירות עכשיו- לא כדאי לך, כי יש
גם  עוד פידבקים חיוביים לקרוא בהמשך).
אחד הדברים שמאוד היה לי קשה איתם, אלה השתיקות שלך.
שתיקות הם כמו אלימות פסיבית, אבל יותר גרוע- כי ה"אלימות" הזו
מצדך לא מובילה לפורקן של כעס, אלא אוצרת אותו ומצד שני עצבנה
אותי כמו אלימות רגילה- את מבינה- גם לא התפרקת וגם התעוררה
מריבה= לא שווה.
(אני הגבתי לשתיקות/אדישות ועוררתי מריבה.
עוד דבר שאני באמת מאמין בו, אבל לפני כן אזהיר שאני לא יודע
להגדיר "אהבה" ולא בטוח שגם את יודעת להצביע ולהגיד בודאות
"עכשיו אני אוהבת" .
אבל עד כמה שאני מצליח לאפיין אהבה, או את התחושה הלא ברורה
וודאית שמדובר באהבה.
אני יודע שאת אוהבת אותי.
את אוהבת אותי כמו שלא אהבת אף פעם אני גם חצוף להגיד שגם כמו
שלא תאהבי אף פעם, טוב הגזמתי עם האף פעם תמחקי אותו, בכל מקרה
אני לא אמחק אותו.
אני מודה שגם אני הרגשתי כלפייך מה שלא הרגשתי כלפי אף אחת.
את יודעת מה, זה ממש פגיעה בכבודך לקרוא למי שהיא "אחת" אפילו
יחד עם השם שלך.
בסה"כ עברנו חתיכת חיים ביחד.
מאוד, מאוד כאב לי ונפגעתי כשלא קנית לי מתנה ליום ההולדת.
את יודעת ( סוד/וידוי/חשיפה) שאני נשמר מחברויות בגלל הקטע של
יום ההולדת.. יש לי פחד שלא להכיר יותר מידי אנשים שאצטרך
לקנות להם משהו ליום ההולדת ואז ישכחו אותי.
גם המעט שאני מכיר, גם אם די בטוח שיקנו לי- אני בד"כ לא קונה
להם, ככה אני נותן להם לגיטימציה שלא לקנות לי.
תצחקי אבל זה פחד די רציני.
לא האמנתי שאת, תעשי לי את זה (כינורות), נכון שאני מוציא
לכאורה דברים מפרופורציות. אבל זהו בדיוק -אלו הפרופורציות
שבמציאות.
בקיצור, די התרסק לי משהו שהצלחתי לבנות איתך, בטחון מסוים,
אפילו שאנחנו כבר לא היינו ביחד (וזה שטויות כי במובן מסויים
בכלל לא התנתקנו)


את בעצמך אמרת לא מזמן שאני משיג בסוף כל מה שאני רוצה.
את כל כך צודקת. זה מדהים ממש.
מעט מאוד דברים שרציתי לא השגתי, אם קרה דבר כזה אז כנראה שלא
באמת רציתי בו, עיקר הבעייה שלי בחיים, להבין מה באמת אני
רוצה.

יכולתי די בקלות לגרום וגם עכשיו שלכאורה הכל כל כך אבוד
ומסובך, שנחזור להיות ביחד, אבל יש לי תחושה שזה לא יהיה פייר
לעשות את זה. כאילו שזה לא פייר להשתמש בכלים לא כשרים לעניין
הזה.
אני חושב שכל אחד אחר במקומי, היה עושה הכל ולא חוסך, כי כן בא
לי לנסות בזהירות עוד פעם (וכשאני אומר את זה אני רואה אותך
דופקת בדלת עם קומתך החמודה, אני מחשיך קצת את האור ואנחנו
נכנסים להתחבק במיטה. אני מנשק אותך בלחי- ורק בלחי, מועך את
השדיים שלך לחזה שלי וטוב לנו ) .
מוזר שדווקא אני ה "אגואיסט, סנטרליסט ונעדר אמפאטיה שכמותי"
מגלה כזו הפכיות.
מעין עיקרון חזק שלא לשגע אותך, שלא לשכנע אותך שנחזור למשהו
ששוב לא יצליח.
אולי זו קריאת תגר לפסיביות שלך. שממני זה לא יבוא. רוצה
תתאמצי, אולי גם בגלל שאני באמת אוהב אותך ולא רוצה באמצעות
ה"כוחות" שלי להחזיר אותך אלי ובסוף יסתבר שזה לא לטובתך/
לטובתנו.
מאוד נדיר שאני מתנהג בכזו אמפאטיה .
אני חושב שכל הסיבות האלה ביחד נכונות.
אני מקווה שהקטע האחרון, לא ייתפס בעינייך מעין משחק אגו כאילו
אני שומר כאן על כבודי (על הראש הגנב ?- נשבע שלא).
את מבינה,  זה מאוד אמיתי כל מה שאני כותב, בלי פילטרים. אה
מסקנה חביבה : בלי פילטרים זה פחות נקי אבל יותר אמיתי, אז
כשמדברים מהלב דנה לא תמיד יוצאים דברים "נקיים"- לך חשוב
ששיחות יהיו נקיות.
יש עוד דברים שאני מרגיש צורך לכתוב לך עליהם, כאלה  שקשורים
לעצמי  וגם כאלה שקשורים ליחסים שלנו, אבל אני לא יודע אם אומר
לך אותם אי פעם.
כנראה שלא.
חבל מבחינתי בעיקר, אבל אתגבר.
אני רוצה להביע את דעתי הכנה עלייך דנה, שאני בטוח שתצליחי
מאוד מבחינת קריירה, לא כל כך משנה מה תעשי.
את לא תהיי האישה הקטנה במובן הזה, את תהיי די שאקלית, אני
מציין את זה לא לשם איזון, אלא אולי בגלל שלך יש ספק.
את תשחקי אותה בענק, במושגים שלי לפחות.

עוד דבר (חולני קצת (?) )
אני מקווה שהחבר הבא שלך, יהיה מישהו מקסים מעניין מיוחד
ושנון, כזה בנאדם שאוכל להסתדר איתו ולאהוב אותו ולצחוק
מההומור שלו ולהעריך אותו.
לא ( ... ) אני ממש לא מתכוון להיות אתו בקשר, זה סתם ניסיון
להגדיר אותו.
מוזר. הקטע שאכפת לי מי "יחליף" אותי. אולי אני רוצה שיהיה
מחליף ראוי.
בכל מקרה, אני בטח לא מתכוון להתערב.
די קשה (במיוחד למאצ'ו, או מי שמשתדל להיות מאצ'ו), לדבר ככה
מהלב על דברים כאלה- אבל חיוני ומשחרר., זה לא רע אפילו בכתב ,
למרות שבעל פה נדמה לי שזו דרגה מעל, יותר קשה גם יותר יעיל.