יום אחד הוא קם בבוקר, והחליט שהוא רוצה להיות גדול.
הוא שתה מיץ פטל, ולא הפך להיות גדול. הוא אכל תרד (כי פופאי
אמר), ולא הפך להיות גדול. הוא עלה על כיסא, אבל אמא אמרה שירד
משם כדי שלא  יפול, והוא לא הפך להיות גדול.
הוא יצא לרחוב, לחפש דרכים להיות גדול.
הוא הלך על המכוניות שחנו בצד הדרך, אבל אנשים הסתכלו עליו
מוזר, וצעקו, אז הוא ירד, ולא הפך להיות גדול. הוא קפץ הכי
גבוהה שהוא יכול באויר, אבל נחת בחזרה- ולא הפך להיות גדול.
הוא טיפס על עץ, אבל הענפים למעטה הסתירו לו את הנוף- ולא שווה
להיות גדול- בלי לראות את הכל, אז הוא ירד, ולא הפך להיות
גדול.
הוא הלך והלך והלך והלך, חשב וחשב וחשב וחשב, איך להיות מעל
הכל- איך אני יכול להיות גדול?
הוא שאל את אמא, והיא צחקה ואמרה- "אל תדאג,יום אחד- תהייה
גדול."
הוא שאל את אבא- ואבא ענה ברצינות מוחלטת- "תהייה גדול, כשתדע
את הכל."
אז הוא הלך והלך והלך והלך, וחשב וחשב וחשב וחשב- איך אני יכול
לדעת את הכל?
אז הוא הלך לבי"ס, והלך לחטיבה, בתיכון הוא השקיע- למד המון
לכל בחינה. הוא הגיע ליום שסיים לימודיו- ושאל את אבא על פשר
דבריו-
אני כבר יודע הכל, אזא למה אני לא מרגיש גדול? אני רוצה להשאר
כאן, אף פעם לא לגדול!!!
אביו צחק ואמר בחיוך-" עכשיו אתה יודע את האמת- מי שרוצה להשאר
קטן ואף פעם לא לגדול, הוא זה שיודע הכל- הוא כבר גדול!!!