היא וחבר שלה בדיוק נפרדו, היא לא ממש אהבה אותו אבל היא גם לא
ממש שנאה אותו.
לה לא היה ממש איכפת עד שהוא נפרד ממנה, אם אפשר לקרוא לזה כך.
(היא ראתה אותו מתנשק עם אחת החברות והוא אמר שהוא בדיוק בא
להיפרד ממנה)
היא לא הייתה עצובה, אפילו קצת, ישר הלכה לאיזו מסיבה שהתקיימה
בסביבה, היא לא ידעה מה היא בדיוק מרגישה, אם זה היה משהו
בשבילה, אם הוא היה.
היא הסתכלה סביבה וכבר אחד קלט אותה, שרירני כזה, לא בהגזמה,
ביישן אבל מעז.
הוא התקרב אליה ונעמד מולה... 6 שניות בערך עברו של נעיצת
עיניים אחד בשניה, עיניים כחולות שלו, עיניים חומות ושחורות
שלה.
הוא מתקרב אל האוזן ומבקש לצאת החוצה, הם יוצאים.
ישר הם יודעים.
הם מתחממים, לא מחליפים מילים.
מכונית שחורה בחניה מצפצפת, הם הולכים לכיוונה, הוא פותח את
הדלת בשבילה, והיא נכנסת פנימה, בלי הרבה מחשבה.
הם תופסים אחד את השני ומתנשקים, היא עוברת למושב האחורי והוא
אחריה, היא לא מפחדת, היא בכלל לא חושבת,
היא רק מרגישה אותו בתוכה.
את התמימות שלה נקרעת מבפנים, חיים אחרים, שונים ומלאים.
את הליטופים העדינים ואצבעותיו הקרות, את הזיעה שנמרחת כמו שמן
סיכה, להקל על ההרגשה הזולה.
זו הייתה אהבה, אהבה לעצמה, היא רצתה טיפת אהבה בתוכה.