אני הכי מיוחד בעולם, כך אמרו לי תמיד.
ילד לבן עם עיניים כחולות ותלתלים זהובים,
בן להורים מרוסיה ופולין (אבל קודם כל ישראלים),
שגר בפתח-תקווה ויהוד לסירוגין.
גדלתי להיות טוב ומחונך, מכין שיעורים, מצליח במבחנים,
ועם מוח מלא רעיונות, מילים, סיפורים.
חד-לשון אך מגושם, רוצה שיאהבו אותי אבל בעצם די מופנם.
גדלתי להיות גבוה וגברי,
עם שיערות וזיפים בצבעים שונים שיוצאים מכל הכיוונים,
ומחווה למרים ילן-שטקליס ולכל שירי הילדים.
המנון לקרחת שמתחילה כבר בגיל עשרים,
המנון לבדידות, לפחדים.
אני כ"כ מיוחד עד אובדן השליטה ו/או אובדן החושים,
בחוץ רוח פרצים וגשמים מתלבטים,
ועולם מטורף, מפציץ ומופצץ, שאוהב ילדות אבל שונא ילדים.
ובין החוחים אני הכי מיוחד, ונחמד, ומדהים -
שושנה על סף הקטיפה, בעולם של נסיכים קטנים.