בעתו של סהר בוטח,
מרגיש יאושי את קולך
ובלחשך אל לבי הרותח,
נתמלא יצועי בגופך
וגופך הלבן ששכל יגוני,
וקידש את נפשי הצפונה
התקדם בנתיבו ואטם מרחבים,
להרוות נשמתי השחונה
ולבנה מביטה בערום ועריה,
מבליטה באורה את גופך הלבן
ומקדש אהבה שנבע בעטיה,
נמוג עת סתרה בין ענן
כך גופך שהמית יגוני,
התערטל בתוגה מוזרה
ולבי הנושא מיליוני אבנים,
משלחך אל דרכך חזרה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.