אני על הספה, סוף סוף נרגעתי. רוח חזקה בחוץ, אפשר לראות את
העצים נוטים לרצפה כאילו הם עוד שניה נתלשים ממקומם ופוגעים
ברצפה בשניה. פתאום אני שומעת קול של משהו נשבר, העציץ בסלון
התרסק לרצפה. קמתי לאוספו, כשאני אוספת אותו קערה מהארון נופלת
ומתנפצת על כל הרצפה. קפצתי ממקומי, עוד דברים החלו להישבר,
הרגשתי שמישהו משתלט עליי ועל ביתי. היה לי רגע של התמוטטות
לקחתי שברים והתחלתי לשים אותם עליי התחיל לרדת דם עם הדם גם
הדמעות, הרגשתי את הסוף.

אני לא משוגעת, כל הדברים באמת נשברו, התחלתי לבכות ולבכות
ולבכות עד שהרגשתי שאין לי כוח. אני משתגעת אני רוצה לצרוח עד
שלא יהיה לי כוח לנשום.
אני רוצה שהחיים שלי יהפכו מלמעלה למטה
אני רוצה לחיות אבל למות
אני רוצה טוב אבל רע
אני רוצה אהבה אבל שנאה
אני רוצה קר אבל חם
אני רוצה יום חורף באמצע הקיץ
אני רוצה חושך אבל אור
ביטחון אבל פחד
לבן אבל שחור.

קר לי ואני מתכסה חושך בחדר, אני מדליקה נורה שעל השידה האדומה
ליד המיטה, פותחת את המגירה, מוציאה ספר קוראת ונרדמת.
החלון נפתח רוח מעיפה את הוילון, שאני מנסה לכסות את עצמי
מרימה ידיים. קמה לעבר החלון וסוגרת אותו. אני יכולה להישבע
שהייתה שם דמות בחושך, אפשר היה ממש להרגיש את הקור שבה.
התחלתי לפחד, פחד אימה, פחד דאגה, פחד של שניה.
פתחתי את הטלוויזיה בתקווה שזה יסיח את דעתי, אבל בראש שלי,
בראש שלי רצות כל מני שאלות, אני משתגעת שוב?, באמת יש שם
מישהו? אם יש שם מישהו, מה הוא רוצה ממני?
לא מצאתי מנוחה