איציק מזרחי / לשונות קנאה |
לבך העצוב ששמח בשירי,
דוכא בלשונות פה רכיל
ומחולות משטמה שיצאו בעירי,
התמרו אלי על כנחיל
וכיסופים לעידן של תמימות,
שהיו מנת חלקך בעבר
נטמעו בנפשך שקצה למות,
והחליפה תקוה ביאוש שגבר
ואף אני שייגונך שברתי,
פעמים לרסיסי רמיה
ברחתי הפעם בטרם צלחתי,
עזבתיך חבולה ונפשך הומיה
ולשונות מלובות חגות סביבך,
סוגרות לעברך בקנאה
גומעות כל תקוה שעלתה בלבך,
להשקות נשמתם הטמאה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|