היא פגשה אותו בקניון. בדיוק היא יצאה מחוג קארטה שהיא השתתפה
בו במכון ליד. היא רצתה לקנות לעצמה גלידה  לפני שהיא חוזרת
הביתה. אסור היה לה, זה משמין וזה עושה חצ'קונים (כאילו שלא
היה לה מספיק), אבל אחרי יום כזה גרוע היא הייתה חייבת. עומר
עדיין לא טרח לענות לאי מייל שלה, כאילו שיש לו מכסת אי מיילים
מוגבלת וחבל לבזבז עליה אי מיילים, והאימון היה קשה ומייאש.
"אפשר לעזור?" שאלה אותה המוכרת, מישהי בת 30, שבטח היתה
מכוערת כמוה כשהיא היתה צעירה ולא הצליחה להתקדם יותר מדיי
בחיים.
"תני לי בבקשה כדור אחד של...."
"שוקולד" קטע אותה מישהו. "מתאים לך לאהוב שוקולד, את נראית
טיפוס של שוקולד".
היא הסתובבה, הוא לא נראה משהו. מסוג האנשים שמתחילים עם בנות
כמוה רק בגלל שעם מישהי שנראית יותר טוב אין להם סיכוי. מצד
שני במצב רוח כמו שהיה לה היא ידעה טוב מאוד שהיא צריכה להיות
נחמדה אליו ולזרום איתו כי מישהו שנראה יותר טוב לא יתחיל
איתה.
"באמת? מה זה טיפוס של שוקולד?"
"שוקולד? טיפוס מעניין, תני לה שוקולד היא עוד תודה לי."
והמוכרת שהיתה מהופנטת מהדרמה הקטנה שהתרחשה מול העיינים שלה,
כאילו שזאת פעם ראשונה ששני בני נוער פתטים מתחילים אחד עם
השניה בגלידרייה הזאת, מילאה את הבקשה שלו כאילו הוא זה שצריך
לשלם על הגלידה ולאכול אותה אח"כ.

"טיפוס מעניין? זה כמו להגיד למישהו שהוא אחלה בנאדם כדי לא
להגיד שהוא מכוער."
"מה פתאום? את דווקא נראית לא רע, בכלל לא רע"
"תכף תגיד שאני יפיפייה, מהממת ושווה"
"למה לא? את באמת יפיפייה מהממת ושווה"
שקרן! שקרן! שקרן! אבל היה מותר לו. זה חלק מהרעיון. אז מה אם
הוא יכול להתחיל רק עם בנות מכוערות, זה לא אומר שהוא צריך
להגיד להן את זה.
"אני שמחה לשמוע שאתה חושב ככה, גם אתה בכלל לא נראה רע"
שקרנית! שקרנית! שקרנית! אבל גם לה היה מותר. אז מה אם היא
זורמת איתו רק בגלל שעם טובים ממנו אין לה סיכוי, הוא לא צריך
לדעת את זה.

וככה זה התחיל. הם הציגו כל אחד את עצמו, החליפו מספרי טלפון
ונפרדו. יומיים אחרי זה הוא התקשר. הוא באמת היה אחלה בנאדם.
בלי קשר לכמה מכוער הוא היה. היא נהנתה להיות איתו והוא נהנה
להיות איתה. במשך חודשיים הם היו חברים, צמד חמד. הוא הכיר לה
את החברים שלו, והיא הכירה לו את החברות שלה. וכולם אמרו להם
"מצאתם זה את זו".

ואז, חודשיים אחרי הפגישה הגורלית בגלידרייה זה נגמר. הם ישבו
בחדר שלו . הוא אמר לה שהוא מצטער, שהוא לא התכוון לפגוע בה
אבל שהוא ולימור, מישהי ממגמת מחול בבית הספר שלו, חברים
עכשיו. היא לא הכירה את לימור, אבל היא ידעה שכל הבנות ממגמת
מחול הן ממש יפות. חתיכת בוגד, מישהי יפה מחייכת אליו, והוא
כמו כלב, בוגד במין המכוער ורץ אליה. הוא עוד יחזור אל המין
המכוער על ארבע, אין לו מקום בין בני המין היפה. היא ענתה לו
במשפט הבנאלי "כן אני מבינה, זה בסדר נשאר ידידים." והוא המשיך
לזיין לה את השכל. כמה שהוא מצטער והלוואי וזה היה נגמר אחרת,
עד שנמאס לה. בבעיטת קראטה אחת היא שברה לו את המפרקת. תודות
לאימונים הקשים והמיאשים. זהו עכשיו באמת הכל נגמר.
היא לקחה חתיכת נייר מהשולחן ועט וכתבה:
"סיבת הרצח: בגידה במין המכוער"
זהו, לרוץ כמו כלב אחרי המין היפה הוא כבר לא ירוץ.
היא סגרה את הדלת ויצאה החוצה. שמיים כחולים, שמש זורחת, אחחח
כמה שהחיים יפים.