יהודי נולד ובידו כינור
הצלילים קראו לו לצאת
הוא רק קיווה לרטוט,
הוא רק רצה לחיות,
להנעים זמנם של הבריות
במנגינות שנוגעות בלבבות,
לא ידע הוא שכדי לשרוד
יצטרך לנגן בלי הפוגות
מנגינות של בניי עוולה,
אז חרק הוא את שיניו
והכינור חרק עימו קשתו
ושניהם ניגנו כך וליוו
את צהלות  אנשיי זוועות.
כך איש כינור שרד
וגם היום בגיל מאה
יושב איש כינור ובידו
אשר יבשה פורט עלי מיתר
ובקשתו הישנה, לא יתן הוא
לכינור למות לו לפניו
כי אולי לפני כסא כבוד
יצטרך עוד פעם לעבוד,
לנגן עלי כינור ולפתוח
את דלתות הגיהנום.