"תיכף הכל ייגמר! מגיע הקץ!" הוא צועק, הוא עומד על אדן החלון
של הקומה השלישית וצעק כבר איזה עשר דקות שהעולם הולך להתפוצץ
ומגיע סוף הימים. אני לא ממש מכיר אותו, כאילו ראיתי אותו כמה
פעמים ברחוב ובמכולת, אבל הוא נראה די נורמלי, כאילו, עד
עכשיו...
חצי שכונה עומדים פה ומסתכלים עליו צועק שטויות, וכולם
מתלחששים ביניהם דברים כמו "מעניין מה יקרה" ו"דיברתי איתו
פעם, הוא היה ממש נחמד", אנשים טיפשים! חושבים שאם הם דיברו עם
מישהו 2 דקות על המשחק של אתמול, אז הם פתאום מכירים אותו...
"הסוף קרוב! הכל נגמר!" הוא ממשיך לצעוק. אפשר לשמוע את
הסירנות של המשטרה והאמבולנס, הם בטח קרובים, נו טוב הגיע
הזמן, התקשרו אליהם לפני איזה עשר דקות.
"אתה מכיר אותו?"
"אה, מה?"
"שאלתי אם אתה מכיר אותו."
" אה, לא לא ממש, רק בפנים, כאילו ראיתי אותו כמה פעמים אבל לא
דיברתי איתו אף פעם."
"כן, גם אני, אבל פעם הוא נתן לי שקל במכולת, הוא היה נחמד
כזה."
"כן..."
זקנה מוזרה, היא גרה קומה מעליי והיא נראית כמו גוויה מרקיבה,
כאילו היא בת מאה ומשהו... או, הנה המשטרה והאמבולנס הגיעו.
השוטר יצא מהניידת ומתחיל להגיד: "תרד, זה לא שווה את זה". מי
הוא שיחליט מה שווה ומה לא?!
"זהו, הכל נגמר הגיע הזמן ל..." הוא קפץ! כל השכנים צורחים
ומדברים לעצמם, גם הוא צורח, מכאב, הוא לא מת, בטח שבר את
הרגליים או משהו..
נו טוב, עוד אחד לבית-משוגעים, כאילו אין מספיק כאלה. טוב, היה
נעים להכיר אותך, שיהיה לך המשך חיים יפים איך שקוראים לך,
ותמשיך ליהות נחמד כזה, כמו שכולם זוכרים אותך...