יש לי ריח של פרחים סגולים בידיים. אני לא יודעת למה, ואני לא
יודעת איך, אבל זה מה שאתה תמיד אומר לי, ואני כל פעם מחדש
תוהה על מה אתה מדבר ואיך אפשר לתת ריח לפי צבעים. בפעם אחרת
אמרת לי שיש לי ריח של פרחים צהובים בשיער. כמו כל הפרחים האלה
שפורחים תמיד באביב ורואים הכי הרבה בטיולים שנתיים. אני חושבת
שהגיע הזמן שאני אתחיל להריח את עצמי לפני שאני יוצאת מהבית.
אולי זה יפסק ואני סוף סוף אוכל להסתכל עלייך בלי לחשוב שאתה
משוגע. אבל זה לא משנה, כי אני אוהבת את המשוגעות שלך. וכשאתה
מרים אותי למרות שאני תמיד מפחדת מחדש, ואח"כ ספק מניח ספק
זורק אותי על משהו רך שלא יכאב, אני מבינה כל פעם מחדש שכל זה
אף פעם לא יפסיק ושאתה תמיד תמשיך להיות קצת משוגע. קצת הרבה
למעשה.
אני לא אוהבת בחורים רגילים, הם משעממים מדי. הם תמיד מחפשים
הגיון בדברים ומנסים להבין אותי גם כשהם לא צריכים. הם לא
יודעים מתי לעזוב את כל השטויות שלהם ואת כל הרעיונות המוזרים
שלהם על אלף ואחד הדברים שרצים להם בראש בכל רגע נתון. אני
אוהבת אנשים שמתחרפנים לי מול הפנים ועושים שטויות רק כי זה
כיף. אני אוהבת בחורים שלא מחפשים את כל הדברים הפשוטים,
ולפעמים גם לא הכי יודעים מה לעשות ומאלתרים תוך כדי. כאלה שאף
פעם לא משעמם איתם. אתה כזה. אתה עושה מה שאתה רוצה ולא מה
שאומרים לך, אתה מחפש את עצמך ולא את כולם. אתה פשוט נשאר אתה.
אתה פשוט נשאר איתי.
ועכשיו, כשאני עומדת כאן עם הריח של הפרחים הסגולים בידיים,
והריח של הפרחים הצהובים בשיער, אני די בטוחה שעוד מעט אתה
תרים אותי עוד פעם ובמקביל תמצא משהו חדש להגיד לי שאני עוד
פעם לא אבין. ואני עוד פעם אסתכל עלייך מוזר ואתה תחייך ותגיד
משהו לא ממש חשוב, כי אני כבר הלכתי לאיבוד אי שם בין ידייך
ובתוך עינייך, שואפת את הריח המתוק של שיערך (שדווקא לו אין
ריח של פרחים, אלא את הריח שלך). ואני אאבק, אתה יכול להיות
בטוח שאני אאבק, כי אני מפחדת שאתה תפיל אותי תוך כדי שאני
באוויר, למרות שאני יודעת שזה לא יקרה. ובסוף אני אפסיק, כי
אני אראה אותך מוריד אותי ומלטף לי את השיער. ואני אחבק אותך.
פשוט אחבק אותך. כי אני לא רוצה יותר. אני רוצה אותך לצידי,
לידי, איתי. ואח"כ נתנשק.
פתאום הפלאפון מצלצל. אני צריכה לחזור הביתה. לחזור למציאות.
עוד מעט אני כבר לא אהיה איתך, ולא אהיה כלואה בין ידיך ובין
עינייך, משתכרת מהריח שלך. עוד מעט אני אחזור הביתה, למשפחה,
לחברים, ואתה תישאר מאחור. אבל אני לא שוכחת. אני גם לא אשכח.
ומחר אני אראה אותך שוב, ואהיה איתך שוב. אבל לא ככה. ככה אני
יכולה להיות איתך רק לפעמים. רק כשאין את כל העולם שבוחן אותנו
עם זכוכית מגדלת, ומבקר כל דבר שני שאנחנו עושים. רק כשאין את
המציאות שמחבלת בכל המאמצים לאושר רגעי.
אבל ככה,
ככה אני יכולה להיות רק איתך.