פרוע
מרוח על הקיר כמו צבע טרי
נופל על ברכיי
מושיט ידיים לשמיים
שום גשם לא יורד עכשיו
פרוע
יכול לשמוע לכבים נובחים
אבל לא יכול לראות אותם נושכים
בסוף היום מתיישב על המיטה
שואל איך הגעתי לפה?
פרוע
תמיד מישהו גורר את החבל קצת יותר מדי
אני יכול עכשיו לשתוק לנצח
רק להקשיב
לסערות ההמון
פרוע
בסוף היום מתיישב על המיטה
שואל איך הגעתי לפה?
פרוע
והעשן מהסיגריה חודר לי לעיניים
מפיל את הבדל על הרצפה
משאיר הכול כמו שהיה
קצת פחות צבע, קצת יותר הרוס
פרוע
רוצה לברוח
לצאת מתוך עצמי
לשוטט ברחובות
בלי קופת שרצים על גבי
פרוע
כותב מילים על קיר
מקשקש פנים מיוסרות וגוף רזה
כול מה שאוכל לספר אני אכתוב
בסוף המילים עוד ינצחו את השיתוק
פרוע
בסוף היום מתיישב על המיטה
ושואל איך הגעתי לפה?
פרוע
מניח את עצמי על ריצפה קרה
נותן למים לשטוף לי את הפנים
יודע שככה הכול יתבהר יותר מהר
ובנתיים שותק
פרוע
רואה צבעים על קיר לבן
מחפש את הנקודה הספציפית
שאליה אביט
כמו ילד שמביט על ספינה בלב ים
פרוע
ויודע שהחוף הוא לא הבית שלו
עכשיו הילד יחף, עכשיו בשקט הוא אוסף את חפציו
מביט על הרחוב
מחפש מישהו מוכר
פרוע
ואני שותק על המיטה
שואל איך הגעתי לפה?
מפיל מטבעות של כסף על הרצפה
הרעש נשמע לי מוכר
מנגינה ששמעתי שהייתי קטן
וילדה יפה עוברת ברחוב
פרוע
היא מביטה לצדדים
יש פחד בעיניה
זיק של טירוף עולה במבטים שבהם היא נפגשת
היא עוצרת בקרן רחוב
מביטה לצדדים מבקשת ליפול
פרוע
מרוח על הקיר כמו צבע טרי
קוצי הפרח מוטלים מכול עבר
אפשר שירד כאן דם
פרוע
בסופו של יום מוטל על המיטה
ושואל את עצמי איך הגעתי לפה?
עייף, ומוטל כמו מתוך סרט מלחמה
עכשיו זה כבר לא ירד לעולם
פרוע
וילד עצוב פוגש ילדה מפוחדת
הם אוחזים ידיים
נאחזים בעצמם
פרוע
כול כך שקטים שעוד רגע
הכול ישמע כמו המון סוהן
כמו רעש מכונות אנושי
ובסופו של יום שוכב על המיטה
שואל את עצמי איך הגעתי לפה?
פרוע מרוח על הכביש
על ריצפה קרה
מים שוטפים את כולי
פרוע
מחכה לאות, סימן
הנשמה מחפשת חבל הצלה
הנפש סגורה בפני המציאות הכבדה
פרוע
ילדה מפוחדת מלמדת ילד עצוב
איך אוהבים בלב הסערה
ולא באהבה מדובר אלא בחרדה
בקירות שלמים שנופלים בלי סיבה
פרוע בסופו של יום הם ילכו ביחד לגן הציבורי
יספרו עלים מן הרצפה
פרוע
ואני בסופו של יום רק אשכב על המיטה
ואשאל את עצמי איך הגעתי לפה?