תמר, זאת שגרה בקצה הרחוב בבית הנטוש עם הדלת הכמעט פתוחה מהעץ
הישן, מסתכלת על פתק ונזכרת ברגע ההוא, אותו רגש שהבטיחה לעצמה
לא להתמכר לו שוב. יושבת וקוראת אות אחר אות מילה אחר מילה
משפט אחר משפט ונזכרת. יושבת שם בבית הנטוש על הכורסה השחוקה
והורודה עם הפרחים הלבנים שנעלמים יותר ויותר, מסתכלת על
התמונה והפתק. כשהיא מתקרבת צעד צעד למטבח לוקחת סכין
בידה...-נשמע קול מעבר לקירות הדקים והמלוכלכים מאבק, היא
מרגישה בהלה, מעיפה את הסכין החדה מידה.
נפתחת הדלת, הסכין מתגלגלת מעלה מעלה. רגל כבר דורכת בתוך
הבית. הסכין נופלת לעבר תמר.
איש מתקדם, הסכין ננעצת בגב של תמר ותמר צונחת לרצפה.
האיש כבר בפתח המטבח צופה בילדה צונחת לרצפה, שלולית דם
מסביבה, מחזיקה בפתק.